כמו שאתם יודעים, עד לפני קצת יותר משנה הייתה לי סוכנות מיתוג שנקראה 'הסוכנות למותגים מעוררי השראה'.

במשך 3 שנים ליוויתי עשרות עסקים בתהליכי אסטרטגיה ושיווק של בניית מותג. זאת הייתה המומחיות שלי.

ההבנה הבסיסית ביותר לגבי מותג, היא שבעצם כל המטרה של המיתוג והמהלכים השיווקיים שבונים את המותג היא לבנות מערכת יחסים רגשית עם הקהל על ידי בידול, נחשקות, זכירות וחזרתיות.

כאחד שעבד עם עסקים קטנים ובינוניים בתהליכים האלה, תמיד המילה 'מותג' נתפסה בעיניהם כמשהו גדול ורחוק ששייך רק לחברות הגדולות ולמותגי הענק שכולנו מכירים. וזה לא נכון.

את אותם מהלכים שעושים החברות הגדולות יכולים לעשות גם העסקים הקטנים, העניין הוא שזה דורש הסתכלות של מעבר ל'החזר השקעה' כי זה לא מייצר לידים ומכירות בטווח המיידי.

ופה העסקים הקטנים והבינוניים מאבדים עניין.

כשנפל לי החזון של 'עסקים עצלנים' הבנתי שיש לי כאן בשורה, מסר שונה ואחר להגיד:

'לא צריך לעבוד קשה כדי להצליח'.

מה? רוב האנשים מאמינים בעבודה קשה, חינכו אותנו שכדי להצליח צריך לעבוד קשה ולשלם מחירים, אז מה פתאום אני בא ואומר הפוך?

פחדתי מהדבר העסקי הכי מפחיד: 'חינוך שוק'.

התחלתי להאכיל את עצמי סרטים במשך כמה ימים כשהגדרתי את האסטרטגיה של 'עסקים עצלנים' שהבשורה הזאת לא תעבוד, שבעלי עסקים לא רוצים להיות עצלנים ושהם מאמינים בעבודה קשה, שזה יפול ולא יחזיק, שזה לא יעניין ושאני בעצמי אצטרך לעבוד קשה כדי לגרום לאנשים להאמין שלא חייב לעבוד קשה כדי להצליח ואז חטאתי למטרה בעצמי.

לצד כל הסרטים שהאכלתי את עצמי, הרגשתי בבטן שהמסר הזה מתמצת את כל מי שאני, הוא מחזיר אותי לילדות בבית הספר ולDNA הכי עמוק שלי מאז שאני זוכר את עצמי, ואז הבנתי את הדבר הבא שגרם לי ללכת עם זה עד הסוף:

אני לא 'מחנך את השוק', החברה חינכה את השוק שצריך לעבוד קשה כדי להצליח, אני בעצם הולך 'לרפות ולתקן את השוק'.

למי מכם שיש פחד להוציא את האמת שלו עד הסוף, בפרק הזה הפחד הולך להתפוגג.

פרק מס' 18 בפודקסט 'העצלניסט' יוצא לדרך!