אני הולך לשאול אתכם שאלה קשה ויכול להיות שגם התשובה לה תהיה קשה: אם מודיעים לכם היום שנותרו לכם ימים ספורים לחיות, האם אתם עוזבים כאן עם תחושת חרטה, פספוס והחמצה?

אם התשובה שלכם היא 'כן', על מה אתם מתחרטים, מה אתם מרגישים שפספסתם או החמצתם?

לפני מס' שבועות נסעתי עם עדי (אשתי) לאזכרה של סבא וסבתא שלה. בכניסה לבית העלמין היא אמרה לי משהו שאני בטוח שגם אתם תזדהו איתו, היא אמרה שכל פעם כשהיא נכנסת לבית העלמין, היא נזכרת להעריך קצת יותר את החיים.

וזה כל כך נכון כי זה מתיישב על המקום הזה שאנחנו לומדים להעריך באמת דברים, רק כאשר אנחנו מפסידים אותם.

לפני שיצאנו מהאוטו היא שאלה אותי את השאלה הקשה ששאלתי אתכם לפני רגע והתשובה שלי הייתה 'לא' מוחלט וברור.

אמרתי לה במילים הבאות:

"לא משנה מתי אני אלך מכאן, לא משנה מתי אני אסיים את סיבוב החיים שלי כאן, אני הולך בלב שלם ובלי חרטה.

התשובה שלי הפתיעה אותה והיא זרקה לי כ'בדרך אגב' "זה מעניין, אולי תקליט על זה פרק בפודקסט".

אז הנה אנחנו כאן, פרק מס' 14 בפודקסט 'העצלניסט' שנקרא 'בלי חרטה' – איך לפתח חיים בעלי משמעות עליונה?

הפרק של היום מחבר אותי לנקודה שבה אזרתי אומץ לפרק את העסק הקודם שלי שהשקעתי בו שנים והגיע למחזורים יפים, וללכת עם האמת הפנימית שלי ולהקים את 'עסקים עצלנים' עם כל הפחדים שזה לא יצליח, עם כל החששות ממה יגידו ומי בכלל רוצה להיות עסק עצלן ועם כל חוסר הוודאות לוותר על מחזור הכנסות גבוה ועסק יציב, וללכת על משהו חדש שאין לי מושג לאן הוא יוביל אותי.

הפרק הזה הוא הרבה יותר מעוד תוכן עסקי או אסטרטגי שיעזור לכם להשיג תוצאות כאלה ואחרות, הפרק הזה יכול להיות נקודת המפנה הבאה שלכם בחיים ובעסק, כמו נקודת המפנה שהייתה לי כשהקמתי את 'עסקים עצלנים'.