אני אגיד לכם את זה ישר ולפנים: כל כך הרבה שנים הייתי בטוח שאני יודע. הרי אחרי עשר שנים של עשייה, עשרות קמפיינים, מאות לקוחות – איך אפשר להרגיש מתחיל? אבל דווקא שם, ברגעים שבהם הייתי בטוח שיש לי כבר “שיטה”, הבנתי שהידע שלי הוא המכשול הכי גדול שלי.
פה בדיוק התחילה אצלי ההבנה על עיקרון 'שושין' – תודעת המתחיל.
מה זה אומר? בפשטות: כל עוד אני בטוח שאני יודע – נסגרתי. כל עוד אני מרשה לעצמי להיות קצת טיפש, לא לדעת, להתבלבל – אני לומד באמת. ואם אתם עצמאים, יזמים, משווקים, מנהלים, אמנים – לא משנה מה אתם עושים – זה הידע הכי קריטי שתקחו מהמאמר הזה. אז הנה, קחו נשימה, ותנו לי להכניס אתכם לעומק הפילוסופיה שהיפנים קידשו, שאני רואה היום כדרך חיים עסקית, תודעתית וחדשנית.
שושין (Shoshin – 初心) הוא אחד המונחים האהובים עליי בפילוסופיה היפנית.
בתרגום חופשי: “תודעת המתחיל”. לא מתחיל בדרך או בהתקדמות שלי, אלא מתחיל בנפש: לב פתוח, נקי, כזה שבא בלי עמדות, בלי יהירות. רוצים הגדרה חדה? שושין זו הבחירה היומיומית לראות כל דבר כאילו זו הפעם הראשונה.
בזן היפני (ובעוד תחומי תרבות יפן), שושין זה הבסיס לכל תהליך של התקדמות אמיתית.
שונריו סוזוקי – אחד ממורי הזן הגדולים – תמצת את זה למשפט שפשוט חייב להיתלות על כל דלת של עסק:
“בתודעת המתחיל יש אינסוף אפשרויות. בתודעת המומחה – יש מעט מאוד.”
כמה זה נכון, אה?
כל מי שחי, יוצר, מנהל, יודע: כל עוד אני מתחיל – אני חוקר, טועה, מגלה.
ברגע שנהייתי “מומחה” – אני עסוק יותר בלשמר את מה שיש לי, מאשר לגלות את מה שעדיין אין לי.
כמו הרבה דברים יפניים, שושין לא צמח מאיזה רעיון אינטלקטואלי.
הוא נולד מתוך מסורת שמבינה שהמוח שלנו – כשהוא סגור, הוא מת.
זן בודהיזם, עם כל הכלים הרוחניים שלו, לא עסוק להמציא עוד תפיסות על החיים – אלא לשבור את הזהות של “יודע הכל”.
לכן, מי שלמד עם מורי זן יפניים (האמיתיים, לא אלה של הניו אייג' בפייסבוק), יספר לכם:
שושין זה לא רק טכניקה. זו עמדה תודעתית.
דוגן, מייסד הסוטו זן ביפן, קרא לזה “חזרה לנפש המקורית” – אותה ראשית-נפש שנכנסת לעולם כאילו הכל חדש.
וזה לא פטנט בלעדי של הזן: בתיאטרון הנו היפני, מאסטר דזאמי אמר “אין לשכוח לעולם את תודעת המתחיל” – כי שם נמצאת כל האותנטיות.
רק תראו איפה זה קופץ לכם ביום-יום
אתם מתייעצים עם צוות – ורק כשהצעיר שואל שאלה “טיפשית” כולם עוצרים לחשוב.
אתם לומדים תחום חדש – פתאום עפים לכם רעיונות שאין מצב שמישהו ותיק היה מעלה.
אתם מקימים עסק – וכל יום אתם מגלים שאתם צריכים להתחיל מאפס, כי המציאות לא באמת מתיישרת לשום תכנית שהבאתם מראש.
ואצלי? כל פעם שאני מתחיל קורס או יוצר מוצר חדש – רק כשאני מסכים להיות התלמיד הכי טיפש בחדר, מתחילה להיוולד יצירתיות אמיתית.
ביפן, זה לא סיסמא.
טקס התה, סידור פרחים, אמנויות לחימה – כולם מבוססים על רעיון פשוט:
תנקה את מה שאתה יודע. תבוא כמו בפעם הראשונה.
זה לא “תשכח הכל”, אלא – אל תתן לידע שלך לכבות את התשוקה, הסקרנות, הפלא של הפעם הראשונה.
היפנים קוראים לזה גם “שודאן” – שלב החגורה הראשונה באמנויות הלחימה – רק התחלנו, ויש עוד דרך אינסופית.
זה לא משנה כמה שנים אתה מתאמן – כל אימון מתחיל באותה רוח של מתחיל.
וזה, חברים, חורבן היצירתיות. אני ראיתי על עצמי, וראיתי אצל עשרות בעלי עסקים: מרגע שאתה נהיה “היועץ”, “המומחה”, “המנטור” – משהו מת. אתה נהיה שבוי בדימוי של עצמך. במקום לגלות – אתה מתחיל להסביר. במקום לשאול – אתה עונה. ומהר מאוד אתה מגלה: בכל פעם שאתה הכי בטוח שאתה יודע – החיים באים להראות לך כמה אתה טועה.
כל קפיצה עסקית שראיתי – שלי, של לקוחות, של יזמים שעקבתי אחריהם – התחילה כשמשהו נשבר. וכשאני אומר נשבר, אני מתכוון לזה – נשברת התפיסה “אני כבר יודע”. הגאונים הגדולים – מאלון מאסק ועד סטיב ג'ובס – תמיד אומרים את זה בשפה שלהם: כדי לגלות משהו שאף אחד לא ראה – אתה חייב להסכים להיכנס כמו ילד, בלי הפחד להיראות טיפש.
זה לא תיאוריה – זה מנוע עסקי:
כל פעם שאני פותח את הראש לרעיונות “לא הגיוניים”, אני מגלה מהלכים שלא הייתי מעז לגעת בהם אם הייתי מחפש היגיון.
כל פעם שאני מרשה לעצמי ללמוד משהו שאין לי בו מושג – פתאום העסק שלי מזנק, דווקא מהמקום שלא תכננתי.
1. לשאול את עצמך: מה אני לא יודע?
פשוט, אבל רדיקלי:
לפני כל מהלך, החלטה, או אפילו פגישה – תשאל את עצמך:
“מה אני עוד לא רואה פה?”
אל תתבייש להיות זה שמציף שאלות של מתחילים.
אלה השאלות שמשנות הכל.
2. קחו מתחיל לצוות
יש לכם משימה גדולה? תביאו מישהו שאין לו ניסיון בתחום.
תנו לו לשאול את כל השאלות ה”מוזרות”.
לפעמים, המתחיל יראה את מה שהמומחים עיוורים אליו.
3. לנער את ההנחות
תעשו פעם ברבעון ישיבת “שבירת הנחות”.
מה שאנחנו חושבים ש”ברור”, לפעמים זה הדבר שהכי תוקע אותנו.
שאלו: “מה אם הכל מהתחלה?”
תתפלאו כמה רעיונות יצאו משם.
4. תרגול סקרנות יומי
בכל יום – תלמדו משהו שאין לכם מושג בו.
פעם זה יכול להיות כלי חדש, פעם תחום אחר לגמרי.
הראש שלכם יתרגל להיות מתחיל, וזה השריר הכי חשוב של החדשנות.
5. דקה של שקט
לפני כל ישיבה, לפני כל פרויקט – תנו לעצמכם דקה לשבת, לנשום, להניח הכל.
פשוט לשחרר את כל המומחיות, לתת מקום למשהו טרי.
מתוך השקט הזה יעלו לכם רעיונות חדשים.
6. כתיבת “דו”ח שושין”
אחרי מהלך גדול, או פרויקט – שבו וכתבו:
במה הייתי מתחיל? איפה התנהגתי כמו מומחה? מה למדתי מהטעויות?
הכתיבה הזאת תחדד אתכם לקראת הפעם הבאה.
אני זוכר את הרגע שבו הבנתי שאני “מומחה”.
כל פגישה, כל הרצאה, כל קמפיין – שלפתי את התשובות.
אבל כשהקמתי את הסוכנות לבניית מותגים וגייסתי צוות מוכשר יותר ממני, פתאום הייתי הכי "טיפש" בחדר.
לא הבנתי מונחים, לא הבנתי מושגים, לא היה לי את הדיבור.
הייתי בטוח שזה קצה הקריירה שלי.
אבל דווקא אז – נפתח לי הראש.
השאלות הטיפשיות שלי עם העובדים שלי יצרו דיונים, הפערים שלי גרמו לי ללמוד מהעובדים שלי איך לעצב, איך לערוך וידאו, איך לעשות דברים שלא הייתה לי מומחיות בהם בעולם השיווק והפרסום. אני ידעתי אסטרטגיה, הצוות שגייסתי הביא ביצוע ודרכם למדתי לאורך 3 שנים איך לעשות הרבה מהדברים שאני יודע היום.
התלמידים שלי – הפכו למורים שלי.
מתוך הגישה הזאת העסק לא רק שגדל – הוא התחדש.
כי ברגע ששחררתי את הדימוי של “נדב שמבין”, נהייתי שוב נדב שמגלה.
אם הייתי צריך לתת לכם מתנה אחת מהמאמר הזה, זה לא עוד שיטה.
זה השריר הזה – להיות המתחיל.
זה לא פשוט, זה לא זוהר, ולפעמים זה אפילו מביך.
אבל זה הדבר היחיד שמבטיח שנשאר במסע אמיתי של למידה והתפתחות.
תזכרו את זה:
בתודעת המתחיל יש אינסוף אפשרויות.
בתודעת המומחה – יש רק את מה שכבר קרה.
הצלחה, התחדשות, צמיחה – כולם קורים רק במקום שבו אתם מסכימים להפסיק להיות “יודעים”, ולהתחיל להיות מגלה־עולמות.
תפתחו את הראש, תזרקו את כל הידע שלכם – ובכל פעם שתתפתו “לדעת”, תשאלו:
מה אני עוד לא יודע?
בדיוק שם – העסק שלכם יקפוץ, החיים שלכם יתרחבו, והלב שלכם שוב ירגיש כמו בהתחלה.
זה נשמע גדול ומפוצץ, אבל בהסתכלות לנקודת הפתיחה שלי בחיים והדרך שעברתי, היום אני חי את החלום שחלמתי בכיתה ג’. ולא כי עשיתי אקזיט, הרווחתי מיליונים או שאני חי בנוודות מסביב לעולם, ממש לא. אלא כי אני חי בחופש אמיתי בכל תחום בחיים שלי. מהעסקי, הכלכלי ועד התודעתי והמנטאלי.
אני נשוי לעדי, אבא לאלרוי וסול, מאוהב בחיים שבניתי לעצמי וחי את החלום. כל יום מחדש.
כל שנותר לכם, הוא פשוט להצטרף אליי.
