אני רוצה שתחשבו רגע על השאלה הבאה:
מתי בפעם האחרונה באמת סמכתם על עצמכם?
לא, לא כשעשיתם מה שמצופה מכם, לא כשהלכתם אחרי הטרנד, ולא כשהצטיידתם בעוד תעודה. אני מדבר על הרגע ההוא, החד, שבו הייתם אתם, בלי מסכות, בלי להציץ ימינה ושמאלה – ובאתם מתוך אמת פנימית.
כי בואו נודה, כולכם, כמוני, חונכתם מגיל אפס להקשיב החוצה. מערכת החינוך, הצבא, החברה – כולם תרגלו אותנו לחכות לאישור, להיצמד לספר החוקים. וככה קרה שבבגרות, כשכולנו שואפים להנהיג, להוביל, או פשוט לעשות משהו שיזיז לנו את הלב – אנחנו מוצאים את עצמנו מבולבלים, מוצפים בקולות חיצוניים, שואלים אלף אנשים מה נכון, ובסוף… לא בטוחים מה באמת נכון לנו.
היום, בעידן של ריבוי קולות, אין לכם ברירה. אם אתם רוצים להיות מנהיגים, מנטורים, או אפילו סתם בעלי עסקים עם נוכחות בעולם – אתם חייבים לבנות סמכות פנימית. לא תעודה, לא המלצה, לא עוד פוסט עם עשרות לייקים – אלא עמוד שדרה שקט שלא מתרגש מרעש, לא רץ לחפש לגיטימציה, ופשוט יודע מי אתם.
וזה, תסלחו לי על הבוטות, הכלי הכי יקר שאפשר לבקש היום – במיוחד אם אתם רוצים באמת להשפיע.
אז תנו לי לקחת אתכם למסע, בלי קיצורי דרך, בלי מסכות, אל המקום שבו הסמכות היא כבר לא תפקיד, אלא מהות.
אף אחד מאיתנו לא נולד עם כתר של סמכות פנימית.
אני בעצמי, עם כל השנים בעסקים, כל התארים, כל הקורסים – נפלתי לאינספור מלכודות של ריצוי, חיפוש אישור, הפחד להרגיש "לא מספיק".
התחלתי כעוד לוחם במשמר הגבול, איפה שמי שלא מקשיב להוראות – גומר רע. לקח לי שנים לשבור את הדפוס הזה. גם כשעברתי לעולם העסקי, גיליתי מהר מאוד שאם אני רק מיישר קו עם מה שמצפים – אני הופך להיות סתם עוד אחד.
כל הישג שהיה לי, כל קפיצה שיצרתי – תמיד נולדו מרגע שבו אמרתי לעצמי "די. אני לא עושה עוד לפי הספר. אני כותב ספר חדש".
אבל בואו נשים את הקלפים על השולחן – לכולכם יש את הפער הזה. מצד אחד אתם רוצים להיות עצמאים, חדשנים, מובילים. מצד שני – יש בפנים את הילד שעדיין שואל: "רגע, זה בסדר? זה מספיק טוב? זה יתקבל?".
התוצאה: אתם קופצים מקורס לקורס, מאסטרטגיה לאסטרטגיה, רצים אחרי מה שעובד לאחרים, ותמיד מרגישים כאילו מישהו יודע משהו שאתם לא.
החיים לימדו אותי שסמכות חיצונית (התעודה, האישור, הפידבק) אף פעם לא ממלאת את הבור. זה כמו לשתות מים מלוחים – רק נהיה יותר צמא.
לעומת זאת, ברגעים הבודדים שבהם הקשבתי לקול שלי – גם כשלא היה גיבוי, גם כשכל העולם חשב שאני טועה – משהו עמוק בתוכי הרגיש סוף סוף… שלם.
וזה הרגע שבו קהל מתחיל להאמין לך, כשהלקוחות נשארים, כשהשוק מרגיש שאתה לא עוד אחד – אלא קול אמיתי, מקור השראה.
זה לא מיסטיקה. זו ביולוגיה פשוטה: אותנטיות מריחה למרחקים.
אי אפשר לייצר סמכות פנימית כשכל הזמן אתה מוצף באינסוף דעות, נוסחאות, רשימות "חובה" וגורואים שמספרים לך שבלעדיהם אתה אבוד.
העולם העסקי של היום הפך לג'ונגל של הצעות, שיטות, שיווק אגרסיבי. כל אחד יודע "הכי טוב" – איך לכתוב, איך למכור, איך לבנות משפך, איך לחשוב, אפילו איך להרגיש.
אני רואה את זה כל יום: בעלי עסקים שהולכים לאיבוד בשפע האפשרויות, לא מצליחים להבחין מתי הם כבר לא הם – אלא גרסה גנרית של עצמם.
החינוך שגדלנו עליו – ללכת בתלם, לא לבלוט, לא להסתבך – הפך אותנו לאלופים בלקבל סמכות מבחוץ.
וזה מחליש. זה מרדים. זה יוצר מנהיגים פוטנציאליים שמדברים חזק, אבל מתכוונים חלש.
הרי, בואו נודה בזה: כולנו מכירים את התחושה.
הקמפיין החדש לא עבד? מייד מחפשים את ה"מומחה" שיגיד איפה טעינו.
מישהו כתב עליכם פוסט ביקורת? כל העולם מתערער, אתם שוקלים לסגור הכול.
לקוח אמר "לא מתחבר לסגנון"? אתם שוקלים לשנות הכול, לרצות, להתאים.
מבחינתי, סמכות פנימית זה לא עוד כלי – זו המיומנות של הדור שלנו.
היום, כשהכול נזיל, משתנה, והקהל כבר לא מתרשם מתארים – רק מי שמקרין אמת פנימית ישרוד לאורך זמן.
החיים העסקיים הם מרוץ למרחקים ארוכים, והגז הדחוף הזה של "מה אחרים יגידו" נגמר מהר מאוד.
סמכות פנימית זה לא יהירות, זה לא "אני יודע הכי טוב" עיוור, וזה בטח לא "לא אכפת לי מהעולם".
זו היכולת לשמוע עשר דעות, להתייעץ, לבדוק – אבל בסוף לדעת לעשות את הסינון, להקשיב למצפן.
זה לדעת להגיד "ככה אני עושה, גם אם זה לא הכי טרנדי", וגם לדעת ללמוד ולשנות כשזה מתאים – אבל לא כי אתם רודפים אחרי עדר.
אדם עם סמכות פנימית הוא זה שאפשר לסמוך עליו גם ברגעי משבר.
לא צריך להמציא תפקיד – רואים עליו את זה: הוא מדבר לעניין, הולך בראש זקוף, ומוכן לעמוד מאחורי ההחלטות שלו.
גם אם לפעמים טועה – הוא נשאר הוא.
הוא דוגמה חיה. לא עוד אחד שמוכר נוסחאות.
במילים פשוטות: הוא לא צריך שיגידו לו שהוא טוב – הוא פשוט טוב, וזה עובר הלאה.
אני לא בא לספר לכם סיפורים. קחו רגע ותבחנו – כל מי שהשפיע עליכם באמת, לא משנה באיזה תחום, היה כזה.
היה שם משהו נינוח, לא מתאמץ, לא רץ להוכיח – אלא פשוט קיים במלואו.
זו העוצמה של סמכות פנימית.
אם הייתם מקווים לפגוש כאן עוד רשימת קסם ("5 צעדים לסמכות פנימית תוך שבוע!") – תתאכזבו.
סמכות פנימית זה מסע.
זה כמו לבנות שריר – לא קונים אותו בחנות.
אבל תכל'ס, זה לא כזה מסובך.
אני הולך לתת לכם כאן, בגובה העיניים, את המפה האמיתית – כמו שאני הייתי רוצה לקבל בתחילת הדרך:
לפני שמתחילים, חייבים להסתכל למראה בלי פילטרים.
באיזה תחומים אתם עדיין תלויים באישור חיצוני?
מתי אתם מקבלים החלטות "כדי שיאשרו" ולא כי זה נכון לכם?
אני מציע לכל אחד מכם לעשות את התרגיל הבא:
קחו מחברת, תרשמו כל תחום שבו אתם מנהלים עסקית, שיווקית, אפילו בזוגיות, ושאלו – האם כאן אני בוחר, או פשוט זורם עם מה שמקובל?
הרגע הזה של הכנות – זהו הרגע שבו מתחילה סמכות פנימית.
כי רק כשאתם מבינים מתי אתם לא אתם – אפשר להתחיל לבנות את העצמיות.
כל אחד סוחב איתו מטען של אמונות חבויות:
"אסור לי לטעות", "אם אני אגיד משהו אחר – יצחקו עליי", "אני צריך עוד קורס כדי להיות לגיטימי".
עזבו. ברגע שמזהים את הקול הזה, מבינים שרובו לא שלכם – אלא ירושה חינוכית.
תרגלו לעצמכם – בכל פעם שאתם מזהים קול כזה, תשאלו:
"זה אני, או הפחד שלי מדחייה?"
הניצחון לא מגיע כשאתם מעלימים את הפחד, אלא כשאתם פועלים גם כשהוא שם.
תשאלו את עצמכם:
על מה אני לא מוכן להתפשר אף פעם?
איזה ערכים יגדירו אותי – גם אם מחר כל הענף ישתגע?
תרשמו לעצמכם 3 ערכים מרכזיים (כנות, שירות, חופש, חדשנות, למידה, כל מה שבוער בכם), וכל החלטה שאתם לוקחים – תעצרו לשנייה ותבדקו:
"האם זו החלטה שמכבדת את הערך שלי, או שוב פשרה?"
זה הבסיס לסמכות פנימית: כשאתם שלמים עם הערכים, כל החלטה הופכת קלה יותר.
אני לא מדבר על מדיטציות ניו-אייג' מהונדסות (אלא אם זה הקטע שלכם).
אני מדבר על רגע שקט שבו אתם מדברים עם עצמכם לפני שהעולם מדבר אליכם.
חמש דקות בבוקר (או בערב), עט ודף, שאלה אחת –
"מה נכון לי היום?"
פשוט להתרגל לשאול את עצמכם, להקשיב לאינטואיציה, לגוף, ולא לרעש.
עם הזמן תגלו שאתם כבר לא צריכים לשאול את כולם, כי התשובה אצלכם.
סמכות פנימית זה קודם כול לדעת להציב גבול.
תנסו, אפילו בדברים הקטנים:
לקוח לא מתאים? תגידו "לא תודה".
הצעה שלא מדויקת? לא לרוץ, לא להסביר – פשוט לבחור בעצמכם.
תגלו שאף אחד לא מת, ואפילו מכבדים אתכם יותר.
ברגע שאתם לא רודפים אחרי כל הזדמנות – העולם מתחיל לרדוף אחריכם.
הפחד הכי גדול שמונע מאיתנו סמכות פנימית זה הפחד לטעות.
אז תפסיקו להתייחס אל טעויות כאסון – אלא כסמן דרך.
אני מזכיר לעצמי תמיד:
"מי שלא טועה – לא מתקדם.
מי שלא מתקדם – לא קיים."
כל טעות שלי בנתיב העצמאי הפכה בסוף ליתרון יחסי.
כל כישלון – לקרקע לצמיחה.
אם תדעו לטעות בלי להתרסק – אף כישלון חיצוני לא יוכל לכם.
רוצים דוגמאות?
טוני רובינס לא הלך לאוניברסיטה, לא קיבל שום תעודה ממסדית, ועדיין – הוא אחד המנטורים הכי נחשבים בעולם.
איך?
לא הייתה לו סמכות חיצונית, אז הוא בנה לעצמו פנימית.
דרך עשייה, תוצאות, ועקביות.
רובינס לא מחפש רשות מאף אחד – אבל גם לא מתעלם מהעולם. הוא כל הזמן לומד, מתעדכן, ומשלב את הידע עם המצפן הפנימי שלו.
קחו את מלאלה יוספזאי, נערה צעירה שעמדה מול הטליבאן, כמעט נהרגה כי האמינה בזכות ללמוד – ויצרה תנועה עולמית.
מה היה לה? שום דבר חוץ מאמת פנימית.
היא לא דיברה על זכויות, היא חיה אותן – וזה, הרבה לפני פרס נובל, היה הכוח שלה.
גם בארץ לא חסרות דוגמאות – מרים פרץ, שלא בזכות תפקיד, אלא מתוך כאב ונוכחות, הפכה לאמא של כולנו.
או סתם בעלי עסקים אמיצים שאתם מכירים, שפרצו דרך כי שברו שגרה, הקשיבו ללב – וראו ברכה.
מה משותף לכולם?
הם לא חיכו שמישהו יגיד להם "מותר לך", "הגעת לרמה הנדרשת", "עברת מבחן".
הם פשוט פעלו מתוך אמת פנימית – והעולם הגיע אליהם.
הסיבה שאני חופר לכם על זה כל כך, היא שזה לא עניין של רוח בלבד.
מבחינתי – סמכות פנימית היא הנכס העסקי מספר אחת שלכם.
הלקוחות היום לא קונים לוגו, לא קונים תעודה, לא מתרשמים מהבטחות.
הם קונים אמון, קונים אותנטיות, קונים אדם שיודע לעמוד מאחורי המילים שלו.
בכל פעם שאני מלווה בעל עסק שמוצא את הקול הפנימי שלו – כל העסק משתנה.
יותר קל לסגור עסקאות, יותר לקוחות נשארים, פחות צורך לרוץ אחרי כל אחד.
השיווק הופך קליל – כי לא צריך לייצר כל הזמן דמות.
העסק הופך כיפי – כי אתה לא מתנצל על מי שאתה.
תאמינו לי, מניסיון –
הסמכות הפנימית הזו הופכת אתכם לאטרקטיביים, בלי מאמץ.
היא זו שמושכת אליכם לקוחות, שותפים, הזדמנויות – בלי לצעוק, בלי לזייף, פשוט כי יש משהו בגובה העיניים, בנוכחות, בעקביות.
מי שבונה סמכות פנימית, הופך ממגיב ליוזם.
מ"עוד אחד בשוק" – לבעל בשורה.
אני לא מסתפק בתיאוריה.
מי שמכיר אותי יודע – כל התובנות חייבות לייצר שינוי אמיתי, פרקטי.
אז אם אתם מנטורים, מדריכים, בעלי עסקים, או כל מי שרוצה להוביל – הנה הדרך שאני ממליץ להביא את הסמכות הפנימית גם למרחב המקצועי:
בנו לעצמכם טקס בוקר/ערב שמחבר לערכים ולמטרה
– אפילו 5 דקות ביום שבהן אתם מזכירים לעצמכם למה אתם עושים את מה שאתם עושים.
– חוזרים על משפט מפתח ("אני פועל מתוך אמת פנימית, ולא כדי לרצות אחרים").
– מעבירים ביומן כל יום תובנה על מה עבד טוב בזכות הקשבה פנימית.
שלבו את הסיפור האישי שלכם בכל הדרכה או שיחה
– אנשים מתחברים לאותנטיות, לסיפורים, למה שנגעתם בו באמת.
– כל פעם שאתם עומדים ללמד משהו – שאלו "איפה זה פגש אותי?" והביאו דוגמה.
צרו סביבת למידה בטוחה שבה מותר לטעות, לשאול, לבדוק
– סמכות פנימית פורחת רק בסביבה שמעודדת חקירה עצמית, לא רק ציות.
עודדו את הלקוחות שלכם לבחור, לא לציית
– תשאלו שאלות פתוחות, תאפשרו בחירה, תנו דוגמה אישית לאיך לומדים לסמוך על עצמכם.
תעזו להחזיק עמדה גם כשהיא לא פופולרית
– השוק לא צריך עוד שיבוטים. צריך אמת, ייחוד, גב.
בכל פעם שתהססו, בכל פעם שתחששו שהקהל לא יאהב, שהמתחרים ילעגו, שההורים לא יפרגנו –
תזכרו:
מי שבונה סמכות פנימית, לא צריך חיזוקים מהעולם. העולם בא אליו לבד.
ואני אומר לכם את זה מהדרך האישית שלי, אחרי שנים של נפילות, טעויות, פריצות, חיפושים –
הדרך הזו, של מי שסומך על עצמו, מרגישה אולי בודדה בהתחלה – אבל בסוף היא הדרך היחידה שמובילה לחופש, לעומק, ולחיים של יצירה אמיתית.
הפכו את הסמכות הפנימית לכלי העבודה שלכם.
כי בעולם של רעש – הקול שלכם הוא הזהב האמיתי.
זה נשמע גדול ומפוצץ, אבל בהסתכלות לנקודת הפתיחה שלי בחיים והדרך שעברתי, היום אני חי את החלום שחלמתי בכיתה ג’. ולא כי עשיתי אקזיט, הרווחתי מיליונים או שאני חי בנוודות מסביב לעולם, ממש לא. אלא כי אני חי בחופש אמיתי בכל תחום בחיים שלי. מהעסקי, הכלכלי ועד התודעתי והמנטאלי.
אני נשוי לעדי, אבא לאלרוי וסול, מאוהב בחיים שבניתי לעצמי וחי את החלום. כל יום מחדש.
כל שנותר לכם, הוא פשוט להצטרף אליי.
