יש מותגים כאלה, שהם לא סתם לוגו על קופסה, אלא נוכחות שמלווה אותך מילדות. בשבילי, סולתם זה לא רק “עוד סיר”. זה טקס. זה ריח של מרק שמבעבע במטבח של אבא. זה ה”סיר הגדול של השישי” שכל השבוע לא מעניין – חוץ מהיום הזה שבו כולם מתכנסים מסביב לשולחן. וכשהתחלתי לבשל בעצמי, זה לא היה עניין של בחירה – ידעתי שאני קונה רק כלים של סולתם. אולי זה קטע של נוסטלגיה, אולי פשוט התמכרות לאיכות, אולי הדרך שלי להרגיש שיש לי שורשים, גם אם המטבח שלי כבר נראה אחרת לגמרי מהמטבח של הילדות.
והאמת? עד היום, גם אחרי עשרות מכשירים ונינג’ות, בלנדרים וגאדג’טים – אני תמיד חוזר לסולתם. כל פעם שאני בוחר מתנה למישהו, זה יהיה משהו שלהם. וכל חוויית בישול אמיתית – מתחילה מהכלי. כי אוכל, בעיניי, לא נמדד רק בטעמים, אלא גם בכלי שבו הוא מתבשל. וככל שחפרתי, מצאתי את עצמי מסתכל על סולתם לא רק כצרכן – אלא כיזם, כמי שלא מפסיק לשאול: איך מותג כזה – שקם הרבה לפני רוב הקוראים פה – מצליח להישאר רלוונטי, מגניב, נחשק, אפילו בשוק שכולם נדחפים אליו? מה סוד ההשרדות? איזה אסטרטגיה מייצרת מותג שנשאר איתן גם בעידן שבו הכל מתחלף כל שבוע?
אז יצאתי למסע קטן – להבין מה עשה את סולתם ל-מותג חזק באמת. ומה מכל זה אתם, בעלי עסקים קטנים ובינוניים, יכולים להכניס לעסק שלכם – מבלי להמציא את העולם מחדש.
בואו נתחיל מהברור מאליו: כל אחד בישראל מכיר את השם סולתם. רובנו גדלנו עליהם. אבל אם פעם הם היו שם נרדף לסירים “של פעם”, כאלה שלא מתקלקלים אף פעם אבל גם לא מעוררים התרגשות – היום זה כבר סיפור אחר לגמרי.
סולתם לא נולדה לתוך עידן של לייף-סטייל. היא התחילה ב-1950 כמפעל קטן של נירוסטה, ממוקד ב”שימושיות” – עמידות, כחול-לבן, איכות של פעם, ארון הסירים של הסבתא.
אבל בשלב מסוים, השוק השתנה. נכנסו שחקנים חדשים, נפתחו רשתות, הלקוחות נהיו בררנים – וסולתם עמדה מול רגע האמת: להתפוגג, או להשתנות.
וזה בדיוק מה שמעניין: במקום להיאחז בעבר, הם הבינו שהמותג שלהם הוא לא מה שהיה – אלא מה שהוא משדר עכשיו.
הם לא זרקו את השורשים לפח, לא התנצלו על הגיל, לא מחקו היסטוריה. להפך – הם למדו לארוז את הנוסטלגיה, למתג אותה מחדש, ולעטוף אותה בניחוח עכשווי.
נקודה למחשבה:
אתם לא צריכים לוותר על העבר של העסק שלכם. אתם רק צריכים לדעת לעדכן אותו לסיפור החדש. לשלב מורשת בתוך שפה שמתאימה לזמן הנוכחי.
בדיוק כמו שסולתם שילבו לוגו באנגלית, אבל עם EST. 1950, או אריזות יוקרתיות שנושאות גאווה ישראלית.
אני זוכר את הפעם הראשונה שנכנסתי לחנות הקונספט החדשה של סולתם בקניון חולון לפני 7 שנים, כשגרתי בחולון – פתאום הכל היה אחר: מדפים עם תאורה חמימה, כלי בישול בשלל צבעים, סירים שמונחים על מדף כאילו הם פריטי אמנות, לא מוצר טכני.
התחושה? אתה לא קונה פה עוד כלי. אתה קונה חוויה. זה עיצוב שמדבר בשפה של רוצה לגעת – לא רק של “צריך להחזיק”.
וזה לא נגמר רק בחנויות: תסתכלו על האינסטגרם שלהם – הכל שם עובר דרך פילטר של לייפסטייל, פלטות צבעים שמתחברות לעיצוב הבית, תמונות שנראות כמו עמוד מתוך מגזין עיצוב.
מהלך גאוני נוסף הוא מעבר מצבעי נירוסטה אפורים וצפויים – לסירים בגוונים של ורוד פודרה, טורקיז, ירוק זית ושחור מט. זה לא “הסיר של אמא” – זה כבר הסיר של הסטורי.
הכלים עצמם מעוצבים בקווים נקיים, ידיות נוחות, עיצוב “אירופאי” שמרגיש כמו משהו שכיף להשאיר על הכיריים גם כשהחמין נגמר.
ואפילו האריזות – מינימליסטיות, יוקרתיות, לא צורחות. פשוט אומרות: יש כאן משהו ששווה לשים במטבח שלכם.
מה תעשו עם זה אצלכם?
אם אתם חושבים שעיצוב הוא בונוס – תחשבו שוב. היום, העיצוב הוא הבידול, הוא המיתוג, הוא מה שהופך כל מוצר הכי פשוט ל”אובייקט של חשק”.
הלקוח שלכם לא תמיד קונה את הפונקציה – הוא קונה את הפנטזיה שהוא רואה בעיניים. תשקיעו באריזה, בנראות, באחידות של צבעים, בחוויית מדף או אתר. גם עסק קטן יכול להיראות מיליון דולר, אם בונים את זה נכון.
בואו נדבר תכל’ס:
סיר זה לא אייפון, לא תכשיט, לא איזה סטארט-אפ. סיר זה… סיר.
ובכל זאת, סולתם הצליחה למכור לנו מחדש את השגרה. להפוך מוצר יומיומי – לחוויה.
הם עשו את זה ע”י טוויסט פשוט:
הפסיקו למכור רק “תועלת” – והתחילו למכור תחושה.
המסר הוא לא רק “הסיר הכי עמיד” – אלא: ”בישול זה פינוק. בישול זה אהבה עצמית. הבישול שלך – הוא טקס שמגיע לו הכלי הכי טוב.”
תסתכלו איך הם משתפים ברשת מתכונים, טיפים, טרנדים, איך הם שותלים את הכלים שלהם בתוך סצנות חיים – שישי בבוקר, ערב חג, מתנה לחמות.
ומה שהכי יפה? הם כמעט לא מוכרים – הם מספרים סיפור.
הם הופכים את המוצר עצמו למשהו שנמצא במרכז החגיגה, הלייפסטייל, הרגש. לא עוד משהו שנכנס לארון.
מה תעשו עם זה אצלכם?
תפסיקו “למכור תועלות”. תתחילו למכור חוויה.
קחו כל מוצר או שירות – וחשבו איך הוא משתלב בסיפור של הלקוח, איפה הוא מרגש אותו, איך הוא נראה על המדף או באינסטגרם, מה הוא מסמל בשבילו.
גם אם אתם מוכרים ייעוץ, אימון, גרפיקה או פגישה טלפונית – תארזו את זה בתוך סיפור, בתוך פנטזיה, בתוך אווירה.
פעם, המותגים הגדולים היו מדברים אלינו מלמעלה – “תקנה”, “תשווה”, “זה יותר טוב”.
סולתם שינתה גישה: היא בונה קהילה.
כל מי שעוקב אחריהם ברשתות רואה:
הם משתפים מתכונים של לקוחות, נותנים מקום לאושיות אינסטגרם, יוצרים תחרויות (“השפית הבאה”), מעלים סיפורים, ומעודדים שיח סביב המטבח הישראלי.
יש אפילו מבצעים עם קריצה, כמו “טרייד-סיר” – תביאו סיר ישן, תקבלו הנחה.
בכל מקום – הרגש הוא המרכז.
הם מצליחים להרגיש גם מותג של בית, וגם מותג של עידן חדש. גם מיתולוגיה וגם קהילה צעירה.
ובאמת, כשהלקוח הוא חלק מהסיפור, הוא גם רוצה להמשיך לחיות בו.
המותג כבר לא שייך רק לחברה – הוא הופך להיות של כולם.
וזה אגב, בדיוק מה שמבדיל אותם מהמתחרים.
נעמן, למשל, הביאו את אסף גרניט – מותג של מקצוענות.
סולתם הביאו את כל הקהל.
ארקוסטיל? איכותית – אבל מרגישה כמו מותג “מוצר”.
סולתם? מותג של חוויה.
סולתם הצליחה להחזיר את הבישול הביתה, ולהפוך את הכלי לאייקון רגשי.
מה תעשו עם זה אצלכם?
אל תהיו רק עסק שמוכר מוצר – תהיו עסק שבונה קהילה.
תנו ללקוחות שלכם מקום – שתפו את ההצלחות שלהם, את הסיפורים, תבנו מסביב לתחום שלכם מועדון קטן, קבוצה, שיחה.
תהפכו כל מוצר פשוט לסיבה להתכנסות, לאירוע, לשיחה.
אל תחכו שיקנו – תבנו עולם שהלקוח רוצה להישאר בו.
הצעד הכי חכם של סולתם היה להבין שריענון לא דורש מחיקת הזהות – אלא עדכון שלה.
הם עשו שינוי מטורף בלוגו, בשפה, בעיצוב – ועדיין, בכל מקום מזכירים את 1950, מדברים בגאווה על “דור אחרי דור”, מתגאים בזה שהם עדיין כאן, גם כשהעולם משתנה.
בעולם שכל יום נולד מותג חדש – זה נכס מטורף.
וזה מחזיר אותי שוב אליכם, הקוראים שלי, אלה שמרגישים לפעמים “זקנים”, “פאסה”, “התחום שלי רווי”, “הקהל רוצה חדשנות”.
החדשות:
אתם לא צריכים למחוק הכל כדי להתרענן.
להפך – תשתמשו בסיפור, בניסיון, בשורשים – ותעטפו אותם בשפה חדשה, בעיצוב רענן, בסיפור שמתאים לעידן.
הניסיון שלכם – הוא לא נטל, הוא מנוע.
ההיסטוריה של העסק – היא חלק מהאוטוריטה, לא מה שעוצר אתכם.
מה שאני הכי אוהב בסולתם – זו התחושה, שגם כשהם מוכרים כלי שעולה 99 ש”ח – אתה מרגיש שקנית יוקרה.
למה? כי האריזה משדרת איכות, החנות נראית כמו בוטיק, הכל מצולם ומוצג כמו מוצר על מדף בפריז, יש חוויה של מותג גדול.
אבל – וזה קריטי – המחיר נשאר הגיוני.
המותג לא מנסה להרחיק, לא מתנשא, לא מייצר “סנוביזם”.
זו יוקרה נגישה. יוקרה שאומרת: גם אתה, גם אני – מגיע לנו הטוב ביותר.
וזה שיעור לכולם:
אפשר להיות יוקרתיים, בלי להפוך למנותקים.
היום, לקוחות מחפשים מוצרים שנראים מיליון דולר – אבל עולים מחיר שמדבר בשפה שלהם.
תדאגו לעיצוב, לאריזה, לשפה – גם אם אתם עסק קטן, תבנו חוויה גדולה.
תשדרו “אני שווה”, בלי להתנצל.
זה נשמע טכני, אבל זה משנה את המשחק.
כל פוסט, כל אתר, כל חנות, כל אריזה – הכל מדבר באותה שפה.
צבעי מותג שחוזרים על עצמם, עיצוב גרפי עיקבי, טיפוגרפיה קבועה, נוכחות אחידה.
ככה המותג נחקק בזיכרון, ככה נוצרת תחושת “אני מכיר אותם”, ככה נוצרת אמון.
רוב העסקים נופלים בזה.
פה צבע אחד, פה סגנון אחר, פעם פונט כזה ופעם אחרת – והמותג נעלם בתוך הרעש.
סולתם – לימדה אותי אישית, שכל מה שאתה עושה – צריך לדבר באותה שפה.
אל תפחדו להיות “עקביים עד כאב”.
הלקוח זוכר בעיקר מה שנראה מוכר.
ואם הוא לא מזהה אתכם בפעם הראשונה – הוא לא יזהה גם בפעם העשירית.
אולי הלקח הכי גדול מכל מה שסולתם עשו – זה שהם הפסיקו “למכור סירים”, והתחילו למכור סיפור.
לא עוד “כמה דפנות יש לסיר”, לא עוד “הכי איכותי”.
הם מוכרים לנו חוויה של בית, של בישול שהוא טקס, של ארוחת חג שהיא יותר מסך כל התבשילים.
וזה משנה משחק גם לכל אחד מכם:
במקום למכור את המוצר – תמכרו את מה שהוא מייצג, את הפנטזיה שהוא מגלם, את הרגש שהוא מצית.
הלקוח שלכם לא רוצה רשימת תכונות – הוא רוצה להרגיש שהוא קונה לעצמו סיפור חדש.
אם הייתי צריך להמר מה הסוד של סולתם – הייתי אומר: הם עיצבו מחדש את הדרך שבה אנחנו רואים אותם.
הם לא המציאו את הסיר.
הם רק לקחו את הדבר הכי פשוט, הכי בנאלי – ועטפו אותו בסיפור מדויק, בשפה חדשה, ברגש שנוגע ללב.
וזה, חברים, הסוד הכי חשוב לכל בעל עסק:
אתם לא צריכים להמציא את העולם.
אתם צריכים לדעת לספר את עצמכם מחדש, לעטוף את מה שיש בסיפור גדול, בעיצוב שמגרה, באווירה שרוצים לקחת הביתה.
ומי שמתחיל לעשות את זה – ממציא את עצמו כל יום מחדש, בלי לוותר על הליבה.
אז תבחרו את הסיר שלכם, תסתכלו על העסק שלכם, ותשאלו:
איזה סיפור אתם מספרים, ואיך אתם הופכים מוצר פשוט – לאובייקט של חשק?
סולתם לא המציאה את הסיר – אבל היא שינתה את איך שאנחנו רואים אותו.
כי לפעמים, גם הדבר הכי פשוט יכול להפוך לאובייקט של חשק – אם יודעים לספר עליו סיפור מדויק.
וזה בדיוק מה שעסק קטן צריך ללמוד: אתה לא צריך להמציא את העולם. אתה צריך לעצב את הדרך שבה רואים אותך.
הצטרפו אליי לתכנית Lazy Leader AI ולמדו תוך 8 שבועות לבנות קהילה סביב המותג שלכם: לחצו כאן לפרטים
זה נשמע גדול ומפוצץ, אבל בהסתכלות לנקודת הפתיחה שלי בחיים והדרך שעברתי, היום אני חי את החלום שחלמתי בכיתה ג’. ולא כי עשיתי אקזיט, הרווחתי מיליונים או שאני חי בנוודות מסביב לעולם, ממש לא. אלא כי אני חי בחופש אמיתי בכל תחום בחיים שלי. מהעסקי, הכלכלי ועד התודעתי והמנטאלי.
אני נשוי לעדי, אבא לאלרוי וסול, מאוהב בחיים שבניתי לעצמי וחי את החלום. כל יום מחדש.
כל שנותר לכם, הוא פשוט להצטרף אליי.
