חמשת אנשי העסקים העשירים בעולם אינם נבדלים זה מזה רק בחשבון הבנק שלהם – הם גם בעלי הלכי רוח, אמונות והרגלי חשיבה ייחודיים שמניעים את ההצלחה שלהם. אילון מאסק (Tesla, SpaceX ועוד), ג'ף בזוס (Amazon), לארי אליסון (Oracle), מארק צוקרברג (Meta/Facebook) וברנאר ארנו (LVMH) – כל אחד מהם פיתח תפיסת עולם שונה לגבי הצלחה, כסף, ניהול עסקים והחיים בכלל. במאמר זה נצלול אל תודעתם: נבחן את דפוסי החשיבה והאמונות המרכזיות שלהם, נגלה כיצד הם מנהלים לחצים ומשברים, נלמד על האסטרטגיות העסקיות שלהם וגישתם לסיכונים, ונראה איך כל אחד מהם תופס את המציאות והחזון שלו לעתיד. לכל אורך הדרך נשזור ציטוטים מדבריהם וכתביהם, שמעניקים הצצה ישירה ובלתי אמצעית לדרך החשיבה של חמישה טיטאנים עסקיים אלה.
אילון מאסק: מאסק ידוע כמי שמונע יותר מחזון ומשימה מאשר מכסף. למרות היותו האיש העשיר בעולם, הוא טוען שהמניע העיקרי שלו אינו רווח אישי. ביוגרף שתיעד אותו שלוש שנים ציין: "אם כסף היה מה שחשוב לו, הוא לא היה משקיע בטוויטר, שולח רקטות למאדים או נכנס לרכבים חשמליים". מאסק עצמו הדגיש את חשיבות האמונה בעתיד טוב יותר: "אם אתה קם בבוקר וחושב שהעתיד יהיה טוב יותר – יהיה לך יום זוהר. אחרת – לא". במילים אחרות, מבחינתו הצלחה היא לפתור בעיות גדולות לאנושות ולהעניק השראה, ולא רק לצבור הון. הוא מאמין שצריך לשאוף גבוה גם בסיכון לכישלון: "כשמשהו חשוב מספיק, תעשה אותו גם אם הסיכויים נגדך" אמר במקרים רבים, ומשוכנע שאנשים רגילים יכולים לבחור להיות בלתי רגילים.
ג'ף בזוס: בזוס רואה את ההצלחה כתוצאה של מחשבה ארוכת טווח והליכה בעקבות התשוקה והסקרנות. עוד כשהחליט לעזוב את עבודתו הבטוחה בוול סטריט ולהקים את Amazon, הוא השתמש ב"מסגרת צמצום החרטות": הוא דמיין את עצמו בגיל 80 ושאל אילו החלטות ימנעו ממנו חרטה בעתיד. "ידעתי שבגיל 80 לא אתחרט שניסיתי… אבל הדבר שאולי הכי הייתי מצטער עליו הוא שלא ניסיתי כלל", סיפר בזוס. תפיסה זו ממחישה את אמונתו שעלינו ללכת אחר הלב והאינטואיציה, גם בניגוד לניתוחים קרי רוח – רבים מהחלטותיו הטובות, הוא מעיד, התקבלו "עם הלב והבטן" ולא רק עם הניתוח האנליטי. בזוס גם מטיף להתמקדות בלקוח והענקת ערך אמיתי. מבחינתו, ההצלחה העסקית תגיע כתוצר לוואי של שירות מצוין ללקוחות לאורך זמן. אמונה מרכזית אצלו היא לחשוב תמיד במונחים של "יום ראשון" – כאילו החברה רק בתחילת דרכה – כדי לא לשקוע בשאננות.
לארי אליסון: אליסון מציג גישה שונה בתכלית – הוא מונע במידה רבה מתחרות עזה ופחד מכישלון. "אני חושב שרוב השאפתנים מונעים לא כל כך מהמרדף אחרי ההצלחה, אלא מהפחד מכישלון" אמר אליסון. הוא הודה שאצל אנשים מסוגו, הפחד הזה דוחף לעבוד ללא לאות ולשמור על שליטה, כך ש*"בכל פעם שאני מרגיש שאני קרוב לכישלון – אני פשוט לא יכול להפסיק לעבוד". אליסון ידוע באופיו המרדני ובנטייה שלו לערער על מוסכמות. מאז צעירותו הוא שאל שאלות וחיפש את ה"טעויות בחוכמה המקובלת"* – ספקנות שהפכה חלק מהאני מאמין שלו. הוא מתגאה בכך שהוא הולך בדרכו, גם אם אחרים מבקרים: "אנשים תמיד יהיו ביקורתיים אם אתה עושה דברים אחרת. צריך כוח כדי לא להיכנע לקונפורמיות" אמר פעם. עבור אליסון, הצלחה נמדדת בהיותו מספר אחת – הוא הצהיר שחזונו הוא ש-Oracle תהיה חברת התוכנה מספר 1 בעולם, והדגיש ש"נצחון בלבד לא מספיק – האחרים צריכים להפסיד" (ביטוי לקיצוניות התחרותית שלו). למרות סגנונו הישיר, אליסון גם מאמין בחשיבות הגינות: הוא מציב לעצמו מבחן בכל החלטה – "האם זה הוגן? האם זה עובד?" – ומוכן לתקן את דרכו אם ישתכנע שטעה.
מארק צוקרברג: צוקרברג מציג אידיאליזם טכנולוגי: הוא רואה בעסקיו שליחות חברתית. "פייסבוק לא נוצרה במקור כדי להיות חברה, אלא כדי למלא משימה חברתית – לחבר בין אנשים בעולם" – כך כתב במכתב לבעלי המניות. הוא מאמין שבעסקים "אנחנו לא בונים שירותים כדי להרוויח כסף; אנחנו מרוויחים כסף כדי לבנות שירותים טובים יותר" – כלומר, הרווח מבחינתו הוא אמצעי למימוש החזון ולא מטרה בפני עצמה. צוקרברג שם דגש על ייעוד: בנאום שלו בהרווארד הוא טען שהאתגר של הדור שלנו הוא ליצור עולם שבו לכל אחד יש מטרה ותחושת משמעות. מבחינתו, הצלחה היא קידום חיבור בין אנשים והעצמת קהילות – לא רק התעשרות אישית. למרות גילו הצעיר יחסית, הוא מפגין משמעת מחשבתית: צוקרברג ידוע בכך שהוא לובש כמעט את אותם בגדים מדי יום, כדי לפנות את מוחו להחלטות החשובות באמת. גישה זו משקפת אמונה בפשטות והתמקדות בעיקר. הוא גם מקבל את זה שיטעה בדרך – מבחינתו הטעות היא חלק מתהליך הלמידה – ולכן מראש דגל במוטו "לזוז מהר ולשבור דברים", כסימן לכך שחדשנות מגיעה מניסוי וטעייה מהירים.
ברנאר ארנו: ארנו, העומד בראש אימפריית המותגים היוקרתיים LVMH, מחזיק בתפיסה מפתיעה על כסף: "כסף הוא רק תוצאה נלווית. תמיד אני אומר לצוות שלי – אל תדאגו יותר מדי לרווחיות. אם תעשו את העבודה היטב, הרווח כבר יגיע". בעיניו של ארנו, המצוינות והחדשנות הן המרכז, וההצלחה הכספית תתרחש מעצמה כאשר מתמקדים ביצירת מוצרים יוצאי דופן. הוא מגדיר הצלחה כהובלת חברה מתפתחת עם צוות מעולה – "להצליח, עבור יזם, זה להוביל חברה שמתפתחת, שתופסת נתח שוק, שמצליחה לאחד צוות. זה תמיד המריץ אותי יותר מההיבט החומרי גרידא". ארנו ידוע בקור רוחו ובסבלנותו: הוא מלמד את אנשיו לחשוב לטווח ארוך ולהיות סבלניים בעסקים. למשל, הוא עצמו חיכה להזדמנויות נכונות לרכישות מפתח בעולם היוקרה, ולא נרתע מלהמתין שנים עד להבשלה של עיסקה בתנאים הנכונים. למרות שליטתו בעסקי מותרות, ארנו מדגיש צניעות מקצועית – לשמור על "רגליים על הקרקע". הוא מעריך "אנשים רגילים שעושים דברים יוצאי דופן", ומאמין בשילוב של אינטליגנציה ו"קומון-סנס" פשוט. בסופו של דבר, תפיסת העולם שלו היא שהישגים מדברים בעד עצמם: איכות, יצירתיות ומורשת של מותג – הם שיבנו אימפריה, לא הייפ רגעי.
אילון מאסק: מאסק מפורסם בעבודתו האינטנסיבית ובהתמודדותו הישירה עם לחץ. בתקופות קריטיות הוא עבד אפילו 120 שעות בשבוע, ישן על רצפת המפעל כדי לפתור בעיות במקום. בשנת 2018, לאחר סדרת משברים ב-Tesla, הודה מאסק בראיון כי אותה שנה הייתה "כואבת בצורה בלתי רגילה, הקשה והכואבת ביותר בקריירה שלי". הלחץ האדיר גבה מחיר אישי – הוא שיתף ששעות השינה שלו מעטות ולעיתים הוא נזקק לכדורי שינה. כיצד הוא בכל זאת מתמודד? בגישתו, הפתרון ללחץ הוא פעולה: מאסק ניגש ישירות ללב הבעיה, צולל לפתרונות הנדסיים בעצמו ומנסה "לפתור את הדברים שמטרידים אותי" – בין אם זה אומר לתכנת מחדש תוכנה בחללית או לטפל בעצמו בשרשרת האספקה במפעל. הוא גם ידוע בחוש הומור עצמי שעוזר לו להתמודד עם תסכולים (כמו כשהדגמת שריון החלונות של ה-Cybertruck נכשלה מול קהל, והוא צחק על כך בטוויטר בהמשך). למרות הרגעים השחורים, מאסק שומר על אופטימיות זהירה ומיקוד במטרה הגדולה – זה מה שמסייע לו להמשיך גם תחת לחץ "בלתי נסבל". עבורו, הידיעה שהחזון שווה את המאמץ מאפשרת לספוג את הלחצים בדרך.
ג'ף בזוס: בזוס מתמודד עם לחץ באופן שיטתי ומפתיע באופטימיות שלו. הוא טוען שהלחץ אינו מגיע מעבודה קשה, אלא מאופן התגובה שלנו לבעיות. "לחץ בדרך כלל נובע מהתעלמות ממשהו שאתה יכול לשלוט בו" מסביר בזוס. הגישה שלו היא סימן אזהרה: אם הוא מרגיש לחוץ, זה איתות שיש נושא לא פתור הדורש תשומת לב. ברגע שהוא מזהה מה גורם ללחץ ונוקט צעדים ראשונים לטפל בו – אפילו שליחת אימייל או שיחת טלפון – תחושת הלחץ פוחתת דרמטית. "ברגע שמתחילים להתמודד – גם אם הבעיה עוד לא נפתרה – עצם הפעולה מפחיתה את הלחץ" אמר. בזוס מקפיד על סדר עדיפויות ברור: הוא ידוע בכך שהוא ישן 8 שעות בלילה, מקדיש זמן למשפחה ולתחביבים (כמו קריאה ובישול) – מתוך אמונה שמנוחה ובהירות מחשבתית עוזרות לקבל החלטות טובות יותר. תחת לחץ עסקי, בזוס שומר על קור רוח כמעט מדעי. עובדיו מעידים שבישיבות משבר הוא שואל שאלות יסודיות, מתעמק בנתונים ובסופו של דבר מקרין ביטחון רגוע. הפילוסופיה שלו: טפל בבעיה מייד כשאתה קולט אותה, אל תדחיק – וכך תמנע מהלחץ להצטבר לממדים משתקים.
לארי אליסון: השנים עשו את שלהן, ואליסון למד להתמודד עם אתגרים דרך שילוב של קשיחות והיגיון קר. אחת הדוגמאות הבולטות היא המשבר שחווה ב-1990, כשהעסק שלו כמעט קרס. Oracle גדלה אז במהירות עצומה, אך לפתע רשמה הפסד רבעוני ראשון אי פעם והייתה על סף פשיטת רגל. אליסון ניצב בפני ההחלטה הקשה בחייו: הוא הבין שהחברה "גדלה" על צוות הניהול המקורי, ונאלץ לפטר כמעט את כל חבריו הוותיקים לעבודה כדי להביא מנהלים מנוסים יותר. "זה היה הדבר הקשה ביותר שנאלצתי לעשות בעסקים – לבקש מאנשים שעבדו איתי עשור לעזוב" סיפר. מה נתן לו את הכוח לעשות זאת? "לא הייתה לי ברירה" אמר, "או שהם יעזבו את Oracle, או שכולם יעזבו כי לא תישאר Oracle. אלפי עובדים סמכו עליי שאקבל את ההחלטה הנכונה… האחריות שלי הייתה לחברה כולה". בגישתו המלחמתית, אליסון מתייחס לעיתים קרובות לתחרות כאל קרב. "זה התפקיד שלי לצאת לשוק ולנצח", אמר, ואינו מהסס להיות אגרסיבי מול המתחרים. עם זאת, מבחינה נפשית, הוא למד לא לקחת ביקורת באופן אישי. אליסון מושך הרבה אש בשל סגנונו, אך אומר שהוא בוחן כל ביקורת: אם יש בה היגיון – יתקן את דרכיו; אם לא – יתעלם. הוא פיתח "עור עבה" ויכולת להמשיך לנוע קדימה למרות רעשי הרקע. במקרים רבים, דווקא הפחד מכישלון שצוין קודם הוא כלי הנעה עבורו להתמודד עם אתגרים: הוא מודה שכשהוא מרגיש בסכנה של כישלון, זה מדרבן אותו עוד יותר לעבוד ולשפר עד שהסיכון מתפוגג.
מארק צוקרברג: צוקרברג, שניהל סטארט-אפ שגדל בן לילה לאחת החברות המשפיעות בעולם, התבגר לתוך הלחצים בפומבי. אחת הגישות הבולטות שלו לניהול אתגרים היא למידה מטעויות מהירה. "אל תטרחו לנסות להימנע מטעויות, כי תעשו המון טעויות" הוא אומר. "הדבר החשוב הוא ללמוד מהר מכל טעות ולא לוותר". ואכן, לאורך הדרך פייסבוק עשתה לא מעט טעויות – מפרטיות משתמשים ועד שינויים שנויים במחלוקת – אך צוקרברג נודע כמי שמגיב במשנה מהירות: הוא מתנצל בפומבי כשצריך, מתקן את המוצר, וממשיך הלאה. תחת לחץ, צוקרברג מקרין לרוב שלווה עניינית. עובדים מספרים שבדיונים סוערים הוא נשאר רגוע, שואל שאלות ישירות כמו "מה למדנו מכך?" ומכוון את הצוות למחשבה על הפתרון ולא על האשמה. הוא גם דוגל בגישת "לרוץ אל עבר הבעיות", לא להימנע מהן. במקום לדחות החלטות קשות (כגון שינוי אלגוריתם שעלול לעצבן משתמשים בטווח הקצר), צוקרברג מעדיף לקבל החלטה, לעמוד בביקורת, ולהשתפר לאורך הדרך. בכך הוא מממש הלכה למעשה את אמונתו שהסיכון האמיתי הוא בקיפאון: ההתמודדות עם משבר, לשיטתו, עדיפה תמיד על אי-עשייה שעלולה להרוג את החברה לאט.
ברנאר ארנו: ארנו פועל בעולם שונה – אופנה יוקרתית – אך גם שם לא חסרים לחצים: טרנדים משתנים, משברים כלכליים, תחרות עולמית. סגנון ההתמודדות שלו מאופק ומחושב. הוא מאמין גדול בהכנה ובמניעה: "כשהעסק מצליח, אני תמיד אומר לצוות שלי לחשוב שהגרוע מכל עוד לפנינו. אסור לעולם להיות מסופקים; תמיד להיות קצת בפחד" – מה שהוא מכנה "פרנואידיות חיובית". ארנו למעשה מטפח מידה של דריכות וחרדה בריאה בצוותיו, כדי שלא ינוחו על זרי הדפנה. גישה זו עזרה לו לנווט את LVMH בתקופות משבר: בזמן מיתון או נפילת שווקים, הוא כבר נערך לתרחיש הגרוע, חותך עלויות בזמן, ומשקיע במותגים החזקים כדי לצאת מהמשבר מחוזק. תחת לחץ אישי, ארנו ידוע כאדם קר רוח ושקט. הוא שומר את רגשותיו לעצמו, ומעדיף להתמודד עם משברים הרחק מעיני התקשורת. למשל, במהלך מגפת הקורונה, כשהמכירות צנחו, ארנו הגיב בצעדים מהירים – הסבת מפעלי בושם לייצור אלכוג'ל ותמיכה בעובדים – מבלי להיכנס לפאניקה פומבית. התפיסה שלו היא שסבלנות ואורך רוח מנצחים בסוף: הוא למד שבעולם העסקים היוקרתי, מי ששורד הם אלה שמסוגלים לחשוב בעשור קדימה, לא רק ברבעון הקרוב. ארנו גם ידוע כמי שמקיף עצמו בצוות נאמן ויציב, מה שמעניק לו עוגן בזמן סערה. בסופו של יום, הוא ממזג נינוחות צרפתית עם דריכות של מנהיג: לא מראה שהלחץ מגיע אליו, אך תמיד פועל כאילו "הסערה הבאה מעבר לפינה" – וכך לעולם לא נתפס בלתי מוכן.
אילון מאסק: ייתכן שאף יזם מודרני לא לקח סיכונים כה גדולים כמו מאסק. לאחר שמכר את PayPal ברווח עצום, הוא שם את כל הונו על כף המאזניים: "מה שקיבלתי ממכירת פייפאל היה כ-180 מיליון דולר – 100 מיליון שמתי ב-SpaceX, 70 מיליון בטסלה ו-10 מיליון בסולאר-סיטי. הייתי צריך ללוות כסף לשכר דירה" הוא סיפר. במילים אחרות, מאסק לא חשש להמר את כל הונו הפרטי כדי להגשים את חזונו בתחומי החלל, הרכב החשמלי ואנרגיה סולרית. האסטרטגיה שלו היא all in – השקעה מלאה ובלתי מתפשרת בפרויקטים שהוא מאמין בהם, גם כשמבחוץ זה נראה משוגע. שלוש השיגורים הראשונים של SpaceX נכשלו, וטילים התפוצצו; טסלה עמדה לא פעם על סף פשיטת רגל – אך מאסק התעקש להמשיך לנסות, מתוך אמונה בחשיבות המטרה. "כישלון הוא בהחלט אפשרות כאן. אם דברים לא נכשלים, אתה לא מחדש מספיק", אמר בהתייחסו לתרבות החדשנות. הוא ממש מעודד את צוותיו לקחת סיכונים מחושבים ולא לפחד מתקלות, כי לדעתו רק כך פורצים גבולות. בנוסף, מאסק ידוע בקבלת החלטות מהירה המונעת על ידי עקרונות ראשוניים – הוא מנתח בעיה מהבסיס (פיזיקה, עלויות חומרי גלם וכו') ומחלץ פתרונות יצירתיים שיכולים להיראות לאינטואיטיביים. כך הוא החליט, למשל, לבנות מחדש את טכנולוגיית הטילים מאפס כדי להוזיל את העלות, כשההיגיון העסקי המקובל אמר לרכוש טילים מוכנים. סגנון קבלת ההחלטות של מאסק משלב חזון שאפתני עם נכונות להמר בגדול, וסבלנות מועטה לניתוחים זהירים מדי. המהלכים הדרמטיים שלו – משיגור המכונית של טסלה לחלל, דרך רכישת טוויטר ועד פיתוח שבבי מוח – ממחישים שילוב של תעוזה וחשיבה מחוץ לקופסה. עבורו, כל מהלך גדול טומן סיכון עצום, אבל גם תגמול פוטנציאלי שיכול לשנות את העולם – וזה הימור שהוא מוכן לקחת.
ג'ף בזוס: האסטרטגיה של בזוס משלבת בין מוכנות להתנסות נועזת לבין משמעת אנליטית. הוא מטפח ב-Amazon תרבות של חדשנות מתמדת – "להמציא בתדירות גבוהה ולהיות מוכן להיכשל" היא מנטרה אצלו. בזוס הסביר שהוא מעדיף לקחת הרבה הימורים קטנים מוקדם, כדי שאף טעות לא תאיים על כל החברה. כך, Amazon השיקה בשלב מוקדם מיזמים כמו Kindle (קורא ספרים אלקטרוני) ו-AWS (שירותי ענן) – שהיו שניהם הימורים לא בטוחים בזמנם – מתוך הבנה שאם ייכשלו, הנזק יהיה נסבל, ואם יצליחו, הרווח יהיה מהפכני. "אם אתה ממציא הרבה ומוכן להיכשל, לעולם לא תגיע למצב שבו תצטרך להמר את כל החברה" אמר. בזוס מדגיש שלא נוכל לעשות חדשנות גדולה אם לא נהיה מוכנים שמבקרים לא יבינו אותנו לאורך זמן. "חלק גדול מהסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו הוא שאנחנו מוכנים לחשוב לטווח ארוך… ומאוד חשוב – מוכנים להיות לא מובנים למשך זמן רב". ואכן, שנים לעגו Amazon על השקעותיה הלא-רווחיות, אך בזוס דבק בחזון. הוא גם נוהג לומר: "אנחנו עקשנים בחזון וגמישים בפרטים" – כלומר, המטרה הסופית ברורה ויציבה (להיות החברה הכי ממוקדת-לקוח, למשל), אבל הדרך יכולה להשתנות לפי הצורך. אסטרטגיית הסיכונים שלו מנוהלת כמו פורטפוליו: רוב המהלכים של Amazon הם שיפורים הדרגתיים (עם סיכוי הצלחה גבוה), אך מקצתם ניסיונות נועזים (עם סיכוי נמוך אך השפעה עצומה אם מצליחים). בנוסף, בזוס ידוע בדגש על התנסות מונחית-נתונים: הוא ינסה פרויקט חדש, ימדוד בקפדנות את התוצאות, ואם לא עובד – ימשוך ידו ללא רגש. דוגמה לכך היא הטלפון הסלולרי Amazon Fire שנכשל וירד מהמדפים במהירות, לעומת הרמקול החכם Echo (אלכסה) שהצליח ותפס תאוצה. בזוס רואה בכל כישלון הזדמנות ללמוד. התוצאה היא חברה שמעזה לחדש בתחומים רבים – מקמעונאות מזון (Whole Foods) ועד חלל (Blue Origin) – תוך ניהול סיכונים קפדני ותרבות שמקבלת כישלונות בדרך להצלחה.
לארי אליסון: באסטרטגיה העסקית שלו, אליסון הוא לוחם חסר מעצורים. הוא דוגל בלהיות שונה מהמתחרים בכל מחיר: "אם תעשה את מה שכולם עושים – תפסיד. הדרך היחידה לנצח היא להיות שונה". ואכן, לאורך השנים Oracle תחתיו הלכה נגד הזרם פעמים רבות. בשנות ה-90 אליסון הטיף לרעיון ה"Computer Network" – מחשב רזה וזול שמחובר לרשת – דווקא כשכולם חגגו את עליית המחשב האישי. באותו עשור, הוא פתח בקרב עיקש מול Microsoft של ביל גייטס, והשווה את גייטס לפעמים לרוקפלר כדי להדגיש שהוא יהיה תומאס אדיסון של דורו. אליסון לא חשש לתקוף בפומבי את המתחרים ולהצביע על חולשותיהם בפרסומים גלויים. הוא אמר בלי להתנצל: "זה התפקיד שלי בשוק – לנצח", וגם אם סגנונו אגרסיבי, אין ספק שהוא יעיל. אחת האסטרטגיות המזוהות איתו היא רכישות ומיזוגים נועזים: אליסון בנה את Oracle לא רק באמצעות חדשנות פנימית, אלא גם על ידי רכישת עשרות חברות (כמו PeopleSoft, Sun Microsystems, Siebel ועוד) – לעיתים בהשתלטות עוינת. הגישה שלו הייתה שאם אי אפשר לנצח מוצר מתחרה, עדיף לקנות אותו ולהטמיע את הטוב שבו. כמובן, מהלכים כאלה מלווים בסיכון גבוה וחובות, אך רובם השתלמו ונתנו לאורקל יתרון בשוק. אליסון גם מוכן להמר כדי להישאר בחזית הטכנולוגיה: בתחילה לגלג על "מחשוב ענן", אבל כשראה שזה העתיד – שינה כיוון בכל הכוח כדי למצב את Oracle כספקית ענן מובילה. בקבלת החלטות, אליסון משלב אינסטינקט תחרותי חד עם ראייה אסטרטגית קרה. הוא יבחן איפה השוק עוד 5-10 שנים ולא יהסס להשקיע מיליארדים כדי להיות שם ראשון. דוגמה לכך היא כניסתו לתחום מאגרי הנתונים בענן ואנליטיקת ביג דאטה – הוא זיהה את הטרנד מוקדם ורכש חברות מפתח בתחום. עבור אליסון, "להיות מספר 2 זה לא אופציה". כל מהלך גדול מכוון להשתלטות על נתח שוק נוסף. הסיכון, בעיניו, שווה את זה – כי כמו במשחק שחמט, מי שלא מקריב כלים לא יגיע לשח-מט.
מארק צוקרברג: צוקרברג התווה אסטרטגיה שנשענת על נטילת סיכונים מחושבים לטווח ארוך. אחד הציטוטים המפורסמים שלו הוא: "הסיכון הכי גדול הוא לא לקחת סיכון. בעולם שמשתנה ממש מהר, האסטרטגיה היחידה שבטוח* תיכשל היא לא לקחת סיכונים"*. ואכן, צוקרברג הפגין שוב ושוב נכונות לקבל החלטות נועזות שהימרו על עתיד החברה, מתוך אמונה שאי-פעולה מסוכנת יותר. דוגמה מרכזית היא רכישת Instagram בשנת 2012: פייסבוק שילמה כמיליארד דולר על חברת הזנק קטנה של שיתוף תמונות, במהלך שרבים ביקרו כ"הימור יקר מדי" – אך צוקרברג ראה את הפוטנציאל ושילב את אינסטגרם באסטרטגיית החברה, שהיום הצדיקה את עצמה בענק. באופן דומה, ב-2014 הוא רכש את WhatsApp בכ-19 מיליארד דולר – סכום עתק עבור אפליקציית מסרים – כי זיהה סכנה בהשארת מתחרים חזקים מחוץ לבית. מהלכים אלו הדגימו את נכונותו לחשוב כמה צעדים קדימה ולהשקיע בהתרחבות אקוסיסטם המוצרים של החברה, גם במחיר ביקורת. אסטרטגיה חשובה נוספת אצלו היא "Move Fast and Break Things" – לזוז מהר, גם אם שוברים דברים בדרך. בעשור הראשון של פייסבוק, המוטו הזה הנחה את צוותי הפיתוח: לנסות פיצ'רים ושינויים מהר ככל האפשר, בלי לחשוש מתקלות, ואז לתקן אותן לאחר מעשה. הגישה יצרה מוצר שהתפתח בקצב מסחרר והשאיר אבק למתחרים איטיים יותר. עם השנים פייסבוק עדכנה מעט את המוטו (מ"Break Things" ל-"Build Stable Infrastructure"), אך רוח הזריזות עדיין בעינה. צוקרברג גם מאמין בהתמקדות במוצר ובמשתמשים יותר מבמודל עסקי מיידי. במשך שנים פייסבוק לא מיהרה למקסם רווחים מפרסום, כדי לא לפגוע בחוויית המשתמש ובצמיחה. הוא סמך על כך שאם יבנה את השירות הטוב ביותר – הרווח כבר יבוא (תפיסה המזכירה את זו של בזוס וארנו). עוד אסטרטגיה היא לא לחשוש להמציא את עצמו מחדש: כאשר זיהה שהרשתות החברתיות הקלאסיות מתבגרות, צוקרברג הימר על המציאות המדומה והמטאוורס כגל העתיד. הוא שינה את שם החברה ל"Meta" והפנה תקציבי עתק לפיתוח עולם וירטואלי, מתוך חזון שזה יהיה פלטפורמת המחשוב הבאה – גם אם בשנים הקרובות ההשקעה הזאת הפסדית. מהלכים כאלה ממחישים את הנכונות שלו לשים את עתיד החברה מעל רווחים מיידיים. בסופו של דבר, צוקרברג מתנהל כשחקן שחמט שמוכן להקריב צריח עכשיו כדי לזכות במלך בעתיד: הוא ייקח סיכון גדול אם הוא מאמין שבהסתברות סבירה הוא יניב צמיחה אדירה או יבטיח את מעמד החברה לשנים קדימה.
ברנאר ארנו: בזירה של מוצרי יוקרה, אסטרטגיית הסיכונים של ארנו היא מחושבת, מתוחכמת – אך לא פחות נועזת. ארנו בנה את LVMH דרך רכישת מותגי-על וחיבורם תחת קונצרן אחד, במהלך שנחשב בשעתו חדשני. בשנות ה-80, במהלך דרמטי, הוא השתלט על חברת לואי ויטון-מוët-הנסי (LVMH) במהלך עוין למחצה, כשהוא רוכש מניות בסתר עד שהשיג שליטה – צעד עתיר סיכון שזיכה אותו בכינוי "הזאב בעור כבש" בעיתונות הצרפתית. אבל ההימור הצליח: ארנו יצר את תאגיד המותרות הגדול בעולם. מאז, הוא לא נח על זרי הדפנה: LVMH רכשה עשרות מותגים יוקרתיים (דוגמת בולגרי, טיפאני, דיור ועוד), לעיתים בעסקאות של מיליארדים, מתוך אמונה בסינרגיה ביניהם. ארנו רואה בלקיחת סיכונים חלק מהותי מחיי היזם: "לקיחת סיכונים עבור יזם היא כמו לנשום – הכרחית לחיים ולפעמים להישרדות", אמר. הוא נהנה מהריגוש שבמהלכים גדולים, במיוחד כשהם מצליחים נגד כל הסיכויים. עם זאת, הגישה שלו לסיכון אינה פזיזה: הוא משלב סבלנות ואורך רוח. ארנו מספר שתמיד יש לו בראש תוכנית חלופית – עד איזה גבול ילך ולא יותר. למשל, בעסקת רכישת "הרמס" היוקרתית, הוא קנה מניות בחשאי כדי להשתלט עליה, אך המשפחה המייסדת התבצרה ומנעה זאת. ארנו נסוג לבסוף כשהבין שהמחיר והמאבק עולים על התועלת, ואמר בדיעבד: "אם היינו מפסידים, עדיין היינו שורדים. זה היה הסיכון המקסימלי שהסכמנו לקחת". אסטרטגיית היציאה הזו מראה שהוא יודע לעצור בהפסד – תכונה חשובה בניהול סיכונים. מהלכים גדולים נוספים שלו היו כניסה לשווקים מתפתחים (כמו סין) בשלב מוקדם – החלטה שהשתלמה בענק כעבור שנים, כשהמותגים שלו הפכו לשם דבר שם. ארנו גם משקיע בטיפוח דור חדש של מותגים בתוך הקבוצה, כתחליף לרכישות היקרות. הוא הצהיר שהאסטרטגיה שלו כעת היא להשקיע במותגי יוקרה צעירים ולהצמיחם לאורך זמן, במקום "לשלם ביוקר" על רכישות בשוק המותגים הבשלים. זו גישה ארוכת טווח להפחתת סיכון ולהבטחת עתיד הקבוצה. בסיכומו של דבר, ארנו לא מפחד מסיכונים – הוא פשוט בוחר אותם בקפידה: הוא יסתער כשכולם מהססים (לקנות מותג בשיא משבר, להשקיע בשוק חדש) וייסוג כשצריך. בעיניו, כמו באמנות, גם בעסקים צריך מידה של הרפתקנות – אבל כזו המבוססת על מומחיות, אינטואיציה וניהול קפדני.
אילון מאסק: החזון של מאסק הוא אולי הרחב והנועז ביותר – הוא באמת מכוון לכוכבים. הוא רואה את המציאות בעיניים של מדע בדיוני שנעשה מציאותי: עולם של אנרגיה בת-קיימא, בני אדם החיים במושבות על מאדים, ובינה מלאכותית שמשרתת (ולא משמידה) את האנושות. מאסק מרבה לדבר על החשיבות של הענקת השראה לאנושות. "אתה רוצה להתעורר בבוקר ולחשוב שהעתיד הולך להיות נהדר. זה כל העניין בלהיות ציוויליזציה בין-כוכבית… אני לא יכול לחשוב על משהו מרגש יותר מלצאת לשם, בין הכוכבים" אמר בהרצאה על מסע למאדים. הוא ממש תופס את שליחותו כהבטחת המשכיות המין האנושי מעבר לכדור הארץ – מעין "תוכנית ביטוח" נגד הכחדה. החזון הזה מניע את SpaceX מאז יום היווסדה: מאסק מצייר בעיני רוחו ערים על מאדים במהלך המאה ה-21, ומשקיע כל משאב אפשרי בפיתוח טילים הניתנים לשימוש חוזר כדי להוזיל את המסע לחלל. במקביל, הוא רואה גם את עתיד כדור הארץ – עם תחבורה חשמלית מלאה, אנרגיה סולרית בשפע וטכנולוגיות כמו רכבת ה-Hyperloop שמשנות את פני הערים. מאסק ידוע כאוטופיסט טכנולוגי שנלהב מהאפשרויות, אך גם זהיר בסכנות: לצד ההתלהבות מהרובוטים וה-AI, הוא מזהיר מפני בינה מלאכותית בלתי מרוסנת ומקדיש זמן ל-Neuralink (ממשק מוח-מחשב) אולי כדי לוודא שהאנושות לא תישאר מאחור. במובנים רבים, מאסק "חי בעתיד" – הוא מקבל החלטות בהווה מתוך מחשבה על מה שיהיה דור קדימה. המציאות עבורו היא בר-עיצוב: פיזיקה ומתמטיקה הן הכלים, והדמיון הוא הגבול. הוא גם מעורר השראה בציבור הרחב – מיליוני אנשים עוקבים אחרי חזונו, מתלהבים משיגורי SpaceX כאילו היו אירוע ספורט, ומאמינים שבזכותו העתיד יראה כמו חזון המדע הבדיוני שאיתו גדלנו. מאסק עצמו ניסח זאת כך: "אנחנו רוצים שיהיה לנו עתיד שמעורר השראה. שיהיו סיבות לקום בבוקר. בעיני, עתיד שבו אנחנו בין הכוכבים הוא עתיד מעורר השראה, שאם לא כן – פשוט אשאר במיטה" (ציטוט שהתפרסם בעקבות ראיון עימו). המשפט הזה ממחיש את תפיסתו: עתיד גדול, נועז ומרגש הוא הכרחי למשמעות בחיים. זהו המצפן שלו, וכנראה הסיבה לכך שהוא מעורב בפרויקטים רבים כל כך – ממכוניות ועד חלל, מלוויינים ועד שבבים – כולם חלק מפאזל גדול של עתיד אנושי מרתק יותר.
ג'ף בזוס: בזמן שמאסק מביט לשמיים, בזוס אמנם התחיל בכדור הארץ (עם מהפכת הקמעונאות המקוונת), אך בעשורים האחרונים גם הוא מרחיב את החזון אל החלל. בזוס מדבר על ראייה דו-שלבית: לשפר עד קצה את חיי האנשים על פני האדמה, ובמקביל לפתוח את הפוטנציאל האנושי בחלל. הוא מרבה לתאר את חזונו לטווח של מאות שנים: "אנו מדמיינים עתיד שבו מיליוני אנשים יחיו ויעבדו בחלל, במטרה אחת: לשמר ולקיים את כדור הארץ שלנו". החזון הזה מנחה את חברת החלל שלו Blue Origin. בזוס רואה צורך לבנות "דרך לחלל" לדורות הבאים – תשתית שתאפשר לאנושות להתרחב מעבר לכדור הארץ. הוא צופה שבעתיד הרחוק אנשים ייוולדו במושבות חלליות ויבואו לבקר בכדור הארץ כמו שפוקדים פארק לאומי, "כמו ביקור בפארק ילוסטון" אמר. מבחינתו, החלל הוא פתרון לבעיות בכדור הארץ: הזזת תעשיות מזהמות החוצה, ניצול משאבי האנרגיה הבלתי נדלים של השמש והחלל, ושימור כדור הארץ כגן עדן למגורים. למרות שהתוכניות האלה נשמעות שאפתניות, בזוס ניגש אליהן בצעדים פרקטיים – פיתוח רקטות לשימוש חוזר, נחיתה על הירח, וכדומה, תחת הסיסמה "למען עתיד כדור הארץ". גם בתחום העסקים הארציים, לבזוס יש חזון ברור: הוא דמיין את Amazon כ"חנות של הכול" שמשנה לחלוטין את הרגלי הצריכה, וכך קרה. הוא חוזה עתיד שבו קניות יתבססו יותר ויותר על AI (למשל אלכסה שמזמינה דברים עבורנו), משלוחים ברחפנים ורובוטים, ומחסנים אוטונומיים. בזוס מאמין בקדמה מדעית ככוח לשיפור החיים – הוא משקיע בה רבות (כמו במכון לחקר הארכת החיים Altos Labs, כי הוא מעוניין גם בהארכת תוחלת החיים האנושית). בתפיסתו, אנחנו רק בתחילת הדרך הטכנולוגית, ופתרונות לכל אתגר – מאנרגיה נקייה ועד ריפוי מחלות – יגיעו דרך חדשנות. עם זאת, הוא גם זהיר: הוא ידגיש שהחזון החללי שלו הוא בן מאות שנים, לא משהו שיקרה בימי חייו, וש-Amazon יום אחד תיכשל אם לא תמשיך להתחדש (הוא אמר לעובדיו "יום אחד Amazon תפשוט רגל" כדי לעורר בהם דחיפות). המציאות עבור בזוס היא משהו שיש לשרטט לטווח ארוך מאוד. הוא מפורסם בקשב שלו למדע הבדיוני – ספרים שקרא בילדות (כמו "המדריך לטרמפיסט בגלקסיה") הפכו עבורו לתוכניות עבודה. החזון שלו לעתיד אפוא אופטימי אבל ממושמע: הוא רואה את הערים בחלל, את האנושות פורצת גבולות – ומוכן להשקיע את הונו העצום ובטחונו התאגידי כדי לקחת אותנו צעד אחר צעד בכיוון הזה.
לארי אליסון: חזונו של אליסון שונה – פחות מכוון לכיבוש חזיתות חדשות מוחשיות, ויותר להובלה טכנולוגית ולדחיפה בלתי פוסקת של גבולות היכולת בתחומו. כמי שבנה את Oracle סביב רעיון מסדי הנתונים הארגוניים, אליסון מאז ומתמיד האמין בכוחה של הטכנולוגיה לארגן ולהנגיש מידע. הוא צפה כבר בשנות ה-90 את העלייה של מחשוב מבוסס-רשת (מה שלימים נקרא "ענן"), וחזה עולם שבו ארגונים וכל אנשים יהיו מחוברים למאגרי מידע מרכזיים. החזון הזה הוביל אותו לפתח מערכות שתומכות כיום בעסקים, ממשלות ומוסדות בכל העולם. אליסון מתגאה בכך שהוא "מפקפק בסמכויות ושואל שאלות" – גישה שגורמת לו גם כיום (בשנות ה-70 לחייו) להתלהב מטכנולוגיות חדשות ולאתגר את צוותו לא לעצור אף פעם. הוא מאמין שהמציאות תמיד ניתנת לשיפור דרך שאילת "למה לא?". תפיסת המציאות שלו לפעמים מושווית לדמות "טוני סטארק" (איירון מן): מיליארדר שחי באורח חיים נהנתני (אליסון קנה אי פרטי בהוואי, למשל), אבל מונע מדחף ליצור ולנצח. מבחינת חזון עסקי, הוא שואף שאורקל תהיה התשתית מתחת לכלכלת המידע – מעין עמוד שדרה טכנולוגי גלובלי. לשם כך הוא משקיע בבינה מלאכותית לעיבוד נתונים, בענן מאובטח, ואף במחשוב קוונטי. אבל אולי החזון המסקרן ביותר של אליסון אינו בתחום העסקי: יש לו שאיפה אישית לנצח את הזמן. הוא תרם מאות מיליוני דולרים למחקרים בתוחלת חיים והזדקנות, מתוך אי השלמה עמוקה עם המוות. "המוות מעולם לא הגיוני בעיניי. איך ייתכן שאדם נמצא כאן ואז פתאום נעלם?" תהה בפני הביוגרף שלו. אמירה זו מגלה מעט מהלך הרוח של אליסון – הוא רואה אפילו במוות עוד יריב לנצח, עוד בעיה שצריך לפתור (Business Insider דיווח ש"מוות מכעיס אותו"). ייתכן שזה חזונו האולטימטיבי: עולם שבו בני אדם חיים הרבה יותר, והטוב שביצירתם נמשך. גם אם שאיפה זו נראית רחוקה, אליסון כבר בן 79 (נכון ל-2023) ועדיין פעיל וחד כתער, כך שאולי יש משהו בשיקוי הנעורים שהוא מחפש. בסיכומו של דבר, תפיסת המציאות שלו היא שאין דבר כזה "בלתי אפשרי" – בין אם זו מערכת תוכנה מורכבת או אתגר ביולוגי – עם מספיק נחישות ומשאבים, אפשר לכופף את המציאות לרצונך.
מארק צוקרברג: צוקרברג רואה את העולם דרך עדשת הקישוריות והקהילה. חזונו מתמקד ביצירת קהילה גלובלית מאוחדת באמצעות הטכנולוגיה. במניפסט שפרסם ב-2017 הוא כתב: "ההתקדמות כיום דורשת שהאנושות תתאחד – לא רק כערים או מדינות, אלא גם כקהילה גלובלית אחת". הוא מאמין שבעיות גדולות – משינוי אקלים ועד עוני ומגפות – ייפתרו רק אם אנשים יהיו מחוברים ומשתפים פעולה חוצי גבולות. תחת ההשקפה הזו, פייסבוק (וכעת Meta) היא יותר מכלי עסקי – היא תשתית לשיתוף מידע וארגון קהילות ברחבי העולם. צוקרברג מדבר על בניית "תשתית חברתית" לעולם: פלטפורמות שמאפשרות לקבוצות אנשים להתארגן סביב מטרות, לתמוך אחד בשני, ולפעול יחד. הוא כבר ראה איך רשתות חברתיות משפיעות על מהפכות פוליטיות, על תרבויות צעירים, על יחס למשפחה וחברים – והחזון שלו הוא לרתום את ההשפעה הזו לכיוון חיובי. בשנים האחרונות, חזונו התרחב אל המטאברס – מרחב וירטואלי תלת-ממדי שיתופי, שבו אנשים יוכלו לעבוד, לשחק ולתקשר כאילו היו פנים אל פנים, ללא מגבלות פיזיות. צוקרברג מתאר את המטאברס כהתפתחות טבעית של האינטרנט: "הדור הבא של האינטרנט – חוויה יותר סוחפת, תלת־ממדית… שיהיה לה את היכולת ליצר תחושת נוכחות" (אמר בריאיון, כאשר הכריז על שינוי שם החברה). הוא סבור שבעתיד הלא רחוק, משקפי מציאות מדומה ורבודה יהיו נפוצים כמו סמארטפונים, וישנו את האופן שבו אנו עובדים (למשל, ישיבות וירטואליות סביב שולחן אחד עם עמיתים מפוזרים בעולם) ואת האופן שבו אנו מבלים (קונצרטים במציאות מדומה, משחקים חברתיים וכו'). החזון הזה אמנם שנוי במחלוקת – יש ספקנים שחושבים שהמטאברס לא ימריא – אבל צוקרברג משקיע בכך משאבים אדירים, מה שמראה עד כמה הוא מאמין שזה העתיד של החיבור האנושי. גם חזונו של צוקרברג עובר אבולוציה: פעם דיבר רק על חיבור אנשים, בשנים האחרונות הוא מדבר גם על חיבור עולמות: הפיזי עם הדיגיטלי. הוא מכיר בכך שיש אתגרים (רגולציה, פרטיות, תוכן פוגעני) ומצהיר שהחברה שלו עובדת על בניית כלים טובים יותר לשליטה של משתמשים והקהילה בתכנים. צוקרברג גם פועל בפילנתרופיה עם אשתו פריסילה צ'אן – הם הקימו את "מיזם צ'אן-צוקרברג" עם חזון ארוך טווח לרפא, למנוע או לנהל את כל המחלות עד סוף המאה ה-21. במובן הזה, חזונו חורג מעבר לעולם הדיגיטלי: הוא שואף להיטיב עם הדורות הבאים בקנה מידה רחב, על ידי מינוף המדע והטכנולוגיה. הציטוט שפותח את המכתב לבתו הבכורה מקסים: "אמא ואני עדיין אופטימיים לגבי הדור שלך. כשאת תגדלי, אנחנו מקווים שתמצאי שהעולם הפך למקום טוב יותר ממה שהוא היום". משפט כזה מראה כיצד הוא רואה את תפקידו: מי שצריך לעזור לעצב עולם שטוב יותר לילדיו ולכל הילדים.
ברנאר ארנו: חזונו של ארנו שזור במורשת, אמנות ויוקרה – הוא חולם על עולם שבו העבר, ההווה והעתיד משתלבים ביצירת מוצרים על-זמניים. בעולם של אופנה ומותרות, "חזון" אולי נשמע פחות מוחשי מטילים או מטאברס, אבל עבור ארנו הוא מוחשי מאוד: הוא רוצה שקבוצת LVMH שלו תעמוד במבחן הזמן – שמותגיה יהיו רלוונטיים ואהובים גם בדורות הבאים. "מה שאני חושב עליו כל בוקר הוא שהשאלה היא האם הרצון במותג יהיה חזק באותה מידה גם בעוד עשר שנים. זה באמת המפתח להצלחה שלנו", אמר ארנו. הוא תופס את עצמו כשומר הגחלת של בתי אופנה היסטוריים (כמו לואי ויטון או דיור) – שתפקידו להעביר אותם לעתיד מבלי לאבד את נשמתם. במקביל, הוא מטפח דור חדש של מעצבים ואמנים, כדי להבטיח שהתחדשות ויצירתיות לא ידעכו. ארנו מאמין גדול בערך של מורשת: "בעסקי היוקרה, אתה חייב לבנות על המורשת" אמר פעם, ולכן הוא משקיע בשימור סדנאות מלאכה צרפתיות מסורתיות, במוזיאונים (כמו קרן לואי ויטון לאמנות מודרנית שהקים בפריז) ובהדרכת בעלי מלאכה צעירים. החזון שלו הוא עולם שבו חדשנות וכבוד למסורת אינם סותרים – להיפך, הם מזינים זה את זה. טכנולוגיה גם היא לא זרה לו: הוא מוודא ש-LVMH מאמצת כלים דיגיטליים היכן שנכון (כגון חנויות מקוונות, שימוש ב-Big Data להבין טרנדים, ואפילו NFT של מוצרי יוקרה בניסויים אחרונים) – אבל תמיד בלי לערער את בלעדיות המותג. מבחינת תפיסת המציאות, ארנו ידוע כפרפקציוניסט שרואה את העולם דרך הפרטים הקטנים ביותר של מוצר – הוא יכול להעיר למעצב על גוון צבע שאינו מושלם בתיק חדש, או על חוויית שירות בחנות שאינה תואמת את הסטנדרט. זה מתוך חזון שבו איכות ללא פשרות היא המצפן. הוא גם די שקט פוליטית וחברתית, אבל ברור שהוא רואה את מקומו (ומקומה של LVMH) כמעצב תרבותי: מותגי החברה שלו משפיעים על אופן הלבוש, הסגנון והטעם של מיליונים, וארנו רוצה שהשפעה זו תהיה לטובת שימור אומנות, יופי ואלגנטיות בעולם שהופך המוני ומהיר. הוא אמר פעם שהוא "אוהב לנצח" – ולא מדובר רק בלנצח עסקית, אלא לנצח במובן של התגברות על הזמן והאופנות החולפות. החזון של ארנו הוא שאם נעשה את הדברים נכון – ניצור מוצרים כה טובים, כה יפים, כה איכותיים – הם באמת יכולים להיות נצחיים. "מוצר טוב יכול להימשך לנצח" אמר, ובכך ביטא את אמונתו שהיצירות של מותגיו יהיו קיימות ויישארו רלוונטיות גם בעוד עשרות ומאות שנים. זה אולי לא חלום של מושבות בחלל, אבל עבורו, זה לא פחות שאפתני: להשאיר חותם אמנותי-תרבותי מתמשך על האנושות.
חמשת המיליארדרים הללו חולמים ופועלים בקנה מידה שונה מאוד, אך בכולם בוערת אותה אש יזמית של שיפור ויצירה. אילון מאסק שואף להצית את דמיוננו ולכבוש עולמות חדשים, ג'ף בזוס בונה אט אט עתיד בין-כוכבי לטובת האנושות, לארי אליסון דוחף את גבולות הטכנולוגיה ומתעקש לנצח כל מתחרה ואת מגבלת הזמן, מארק צוקרברג מחבר בין אנשים (ובקרוב בין מציאויות) כדי שנרגיש כקהילה עולמית אחת, וברנאר ארנו מטפח מפעל תרבותי שבו יוקרה, אומנות ועבר מפוארים משתלבים בהווה ונמשכים אל העתיד. כל אחד מהם נבדל באופיו ובגישתו – מאסק הפרוע, בזוס המחושב, אליסון הלוחמני, צוקרברג האידיאליסט וארנו האנין – אך המשותף לכולם הוא תודעה יוצאת דופן שללא ספק תרמה להפיכתם למה שהם. כפי שמאסק אמר פעם, "אני חושב שאנשים רגילים יכולים לבחור להיות בלתי רגילים" – חמישה האנשים הללו בחרו בדיוק בזה, וכל אחד בדרכו הוכיח עד כמה המחשבה, האמונה והחזון מסוגלים לעצב את העולם שסביבנו
זה נשמע גדול ומפוצץ, אבל בהסתכלות לנקודת הפתיחה שלי בחיים והדרך שעברתי, היום אני חי את החלום שחלמתי בכיתה ג’. ולא כי עשיתי אקזיט, הרווחתי מיליונים או שאני חי בנוודות מסביב לעולם, ממש לא. אלא כי אני חי בחופש אמיתי בכל תחום בחיים שלי. מהעסקי, הכלכלי ועד התודעתי והמנטאלי.
אני נשוי לעדי, אבא לאלרוי וסול, מאוהב בחיים שבניתי לעצמי וחי את החלום. כל יום מחדש.
כל שנותר לכם, הוא פשוט להצטרף אליי.
