לאור ההצלחה הראשונית של "עסקים עצלנים" והמהירות שבה נדב דהן ביסס קהילה סביב הרעיונות שלו, מעניין לבחון כיצד עשוי העסק והחזון שלו להיראות בעוד 10-15 שנים. עולם העסקים משתנה תדיר – במיוחד עם התפתחות הטכנולוגיה ודורות חדשים של יזמים – וגישתו של דהן נמצאת בעמדה ייחודית להשפיע על מגמות עתידיות. הנה מספר כיוונים ותובנות עתידניות אפשריות:

מיינסטרים של אוטומציה ובינה מלאכותית: אם כיום שילוב עוזרי AI, צ'אטבוטים וייצור תוכן אוטומטי נתפס כחדשני, הרי שבעוד עשור זו עלולה להפוך לנורמה עסקית. דהן הקדים רבים מחבריו למקצוע באימוץ הבינה המלאכותית כבסיס להפעלת עסק, וכבר כעת מצהיר ש*"מהפכת ה-AI כבר כאן"*. סביר להניח שעם התפתחות היכולות הטכנולוגיות, כלים אלה יהיו רק עוצמתיים ונגישים יותר. החזון של עסק "עצלן" עתידי עשוי לכלול אוטומציות מתקדמות עוד יותר: ייתכן ובשנים הבאות נראה בעלי עסקים שמנהלים כמעט את כל התפעול השוטף דרך מערכות AI ולמידת מכונה – משירות לקוחות, דרך שיווק מותאם-אישית ועד ניהול פיננסי. רעיונות שדהן מקדם, כמו "יועץ עסקי AI" צמוד, יכולים להתפתח למוצר מדף נפוץ שכל יזם ישתמש בו. אם חזון זה יתממש, נדב דהן עשוי להיזכר כחלוץ מקומי שקידם את מהפכת העסקים המנוהלים-בידי-בינה כבר בגלגוליה הראשונים. עם זאת, הוא יצטרך להמשיך ולהתעדכן תדיר בטכנולוגיות חדשות כדי לשמור על יתרון יחסי, שכן הפער שיצר עלול להיסגר כשמתחרים יאמצו AI בהמוניהם. ייתכן שבעתיד דהן ישקול לפתח כלי AI ייעודיים משלו (אולי גרסה מתקדמת יותר של "עצלניסט AI") כדי לבדל את לקוחותיו במהדורה מיוחדת של בינה מלאכותית "בנוסח נדב".

נורמליזציה של "עצלנות" כגישה עסקית לגיטימית: כיום, מיתוג חיובי של עצלנות עודנו חדשני ומעורר תגובות מעורבות. אך אם גל העייפות משגרת ה"24/7" והשאיפה לאיזון חיים-עבודה יימשכו – וישנן אינדיקציות גלובליות שכך יהיה, במיוחד בקרב דור ה-Z ודור האלפא – הרי שייתכן שעוד 10-15 שנה מהיום, המסרים שדהן מקדם יהיו כמעט מובנים מאליהם. “התודעה העסקית החדשה” שעליה הוא מדבר יכולה להפוך לתודעה רווחת: יותר יזמים יבינו שלא חייבים לשעבד את עצמם לעסק כדי להצליח. אם מגמה זו תתפוס תאוצה, נדב דהן עשוי לראות את עצמו מוביל תנועה רחבה. ייתכן שהמונח "עסק עצלן" יהפוך למטבע לשון מוכר, או שהעקרונות שלו ישולבו בתוכניות לימודים ליזמות. במצב כזה, דהן יוכל להגדיל עוד את השפעתו – אולי באמצעות כתיבת ספרים נוספים (ספרו הראשון "ילד פריפריה" עסק בסיפורו האישי; אולי בעתיד יכתוב את "היזם העצלן" כמניפסט רשמי), או הרחבת פעילותו לסדנאות המוניות, כנסים וכדומה. כבר כעת הוא מרצה במסגרות שונות על הנושא, ובטווח הארוך ניתן לדמיין כנסי "עצלניסטים" שנתיים או קהילות בינלאומיות של חסידי הגישה.

התפתחות העסק של דהן עצמו – מעבר לישראל ואבולוציה של המודל: נכון להיום, עיקר פעילות "עסקים עצלנים" היא בישראל ובשפה העברית. בעתיד, במיוחד אם הגישה תוכיח את עצמה ותהיה בה דרישה גלובלית לערכים שהיא מייצגת, העסק עשוי לחצות גבולות. יתכן שנראה את נדב דהן משיק גרסה באנגלית של תכניו, פונה לשווקים בחו"ל או משתף פעולה עם גורואים בינלאומיים בתחום ה-Lifestyle Business. בהתחשב בכך שהנושאים בהם הוא עוסק – אוטומציה, איזון בחיים, מיקוד במהות – הם אוניברסליים, יש פוטנציאל להפוך את "Lazy Business" ליצוא ישראלי מצליח. במקביל, המודל העסקי שלו יכול לעבור אבולוציה: למשל, "מועדון העצלניסטים" שהיום מוצע בחינם כקהילה, עשוי להפוך בעתיד למועדון פרימיום בתשלום חודשי, עם רמות חברות ותכנים אקסקלוסיביים. גם "מעבדת העצלניסטים" יכולה לצמוח לחברת ייעוץ גדולה או לפלטפורמת שירותים אונליין, שתשרת מאות ואלפי לקוחות באמצעות פתרונות אוטומטיים. הרבה תלוי בכיוון שדהן ירצה לקחת – האם יישאר ממוקד בליווי אישי בוטיק (כפי שהוא מגביל עצמו כיום ל-10 ליוויים במקביל בלבד כדי להבטיח איכות), או שינסה לסקל (Scale) את השיטה שלו להמונים. יתכן ובשלב מסוים יבחר להכשיר מאמנים נוספים בשיטתו (למרות שכרגע הוא מתגאה בכך "את הליוויים אני מעביר בעצמי"). הכשרה כזו יכולה ליצור דור חדש של "מנטורים עצלנים" ולבסס את התורה כמסגרת מוכרת בשוק הייעוץ.

שמירה על רלוונטיות לאורך זמן: האתגר הגדול בכל שיטה או "תורה" הוא להישאר רלוונטיים כשהעולם משתנה. במקרה של "עסקים עצלנים", כמה מעמודי התווך שלה – כמו איזון, פשטות וטכנולוגיה – נראים כמגמות שנמצאות כאן להישאר. סביר שבעוד 15 שנה עדיין יהיה ערך בלעזור לאנשים להפחית עומס ולהגדיל רווחיות; אם כבר, הלחצים רק גדלים בעולם מודרני ועמוס, כך שהצורך בפתרונות מסוג זה יימשך. עם זאת, על דהן יהיה לעקוב שהמסרים שלו לא יהפכו לקלישאות ככל שיותר מתחרים יאמצו שפה דומה. כבר כיום ניתן לראות שעסקים מתחילים לפרסם סביב הבטחות של "חופש כלכלי" ו"לנהל עסק מכל חוף בעולם" – הבטחות שמשיקות לרעיון שלו. כדי לשמור על מובילות, דהן יצטרך להמשיך לחדש ולהעמיק. אחת הדרכים היא המשך ההתפתחות האישית שלו: מאחר והוא שוזר הרבה מחייו האישיים במותג (לדוגמה, סיפורי השחיקה וההתחדשות שלו עצמם הם חלק מהמיתוג), התבגרות וחוויות חיים חדשות שלו יכולות להעשיר את התוכן שהוא מביא. יתכן שבעוד עשור, לאחר שיצליח להטמיע אלפי "עסקים עצלנים" בעולם, דהן ינוע לעסוק יותר בהגשמה רוחנית רחבה או בפילנתרופיה – ויחבר זאת חזרה לעסקים (כבר כעת הוא מרצה גם לנוער בסיכון על מיצוי הפוטנציאל מתוך "השריטות" שלהם, מה שמראה אופק של תרומה חברתית). כך או כך, היכולת של דהן להשתנות ולהתאים את עצמו תהיה קריטית. הוא הוכיח בעבר גמישות מחשבתית – מעבר מקריירת מיתוג מסורתית לגישה חדשנית – ולכן יש מקום להאמין שיידע לבצע התאמות כשיידרש.

השפעה על המגמות העסקיות הרחבות: אם נרחיק מבט, אפשר לדמיין שגישת "עסקים עצלנים" היא חלק מגל גדול יותר של האנשת עולם העבודה. בעידן שבו אוטומציה מחליפה כוח אדם בביצוע משימות, בני האדם בעסקים יתמקדו יותר ביצירתיות, בחשיבה אסטרטגית ובבניית מערכות יחסים – דברים שאי אפשר (בינתיים) לבצע על ידי מכונות. דהן למעשה מכין את הקרקע למצב כזה: הוא עוזר לבעלי עסקים לשחרר זמן ומשאבים ממשימות מכניות, כדי שיוכלו להיות מנכ"לים של ממש לחייהם ולעסקיהם. רעיון "העסק שעובד בשבילך, ולא אתה בשבילו" עשוי להפוך לנורמת הציפייה של יזמים צעירים. כך, הרעיונות של דהן יכולים לחלחל ולהשפיע על אופן בניית עסקים עתידיים – למשל, יותר עסקים יקומו מראש במודל "רזה" עם מינימום עובדים, תהליכים אוטומטיים ושימת דגש על ערך וחוויה במקום על כמות. יזמים שעברו דרך "העצלניזם" עשויים להפיץ את הבשורה לחבריהם, ועקרונות כמו בחירה מודעת של לקוחות ופרויקטים (ולא לרדוף אחרי כל הזדמנות) יהפכו נפוצים יותר בקהילת העסקים הקטנים. במישור המאקרו, זה יכול גם להשפיע חיובית על תופעת השחיקה הנפוצה: אם יותר בעלי עסקים יאמצו כלים להפחתת הלחץ, אולי נראה פחות סיפורים של התמוטטות ונטישת תחום היזמות עקב עומס.

האם "עסקים עצלנים" יישאר רלוונטי לטווח הרחוק? רבים מהרעיונות של נדב דהן נטועים בצרכים אנושיים על-זמניים (כמו רצון בזמן פנוי, הגשמה עצמית, ופישוט המורכבות) – מה שנותן לתורתו בסיס יציב. עם זאת, עליו להמשיך ולהדגים תוצאות מוצקות לאורך זמן כדי למנוע מספקנים לפטור את הגישה כ"גימיק חולף". אחד המדדים יהיה סיפורי ההצלחה של לקוחותיו: אם בעוד 10 שנים יוכלו להצביע על עשרות או מאות עסקים ששגשגו בזכות "התודעה העסקית החדשה", זה יקנה לגישה תוקף קבוע. דהן כבר מציין שיטותיו "נוסו על אלפי בעלי עסקים בישראל בעשור האחרון" (בהתייחס לשיטות המיתוג והשיווק שפיתח בעבר), כך שהשאיפה היא שדור "העצלניסטים" הבא יביא לתוצאות דומות בהיקפים גדולים יותר. אם יצליח לבסס קהילה גלובלית או רשת חזקה של בוגרי השיטה, "עסקים עצלנים" עשוי להפוך ממשהו שמזוהה היום עם אדם אחד למעין אסכולה בעולם העסקים, שהרלוונטיות שלה חורגת מעבר למייסד עצמו. לסיכום, נדב דהן ו"עסקים עצלנים" מציגים סינתזה מרתקת של חזון פילוסופי וטכנולוגיה מודרנית, של מינימליזם בעשייה ומקסימיזציה של ערך. המודל העסקי שלו מדגים כיצד אפשר לבנות אקו-סיסטם שלם סביב רעיון אחד נועז, והמסרים שלו מעוררים מחשבה לגבי מה באמת נדרש כדי להצליח כיזם בעידן הנוכחי. בהשוואה למתודולוגיות אחרות, הגישה של דהן בולטת בצבעוניותה ובנכונותה לערער על המובן מאליו. ואם לשפוט לפי התגובה החיובית מהשטח, ייתכן מאוד שמדובר ביותר מסתם טרנד רגעי. בעוד עשור או שניים, נוכל לבחון לאחור ולראות האם "מהפכת העצלנות" שדהן בישר אכן שינתה את כללי המשחק – או שלפחות סללה נתיב אלטרנטיבי ומואר יותר עבור אלה שבחרו ללכת בדרכה. כך או כך, כבר עכשיו נדב דהן הצליח לעורר שיח חשוב על המחיר של עבודה קשה מדי, ועל האפשרות להגשים הצלחה בדרכים חכמות, רגועות ומהנות יותר – וזה כשלעצמו תרומה עסקית-חברתית משמעותית.