ישראלים עובדים כמו משוגעים, אירופאים נראים כאילו הם בחופשה תמידית – אבל מי באמת מנצח במרוץ הפרודוקטיביות? הנתונים מספרים סיפור מפתיע: הישראלי הממוצע עובד 140 שעות יותר בשנה מעמיתו במדינות המפותחות, אך מפיק פחות תוצרת לשעת עבודה. חודש עבודה נוסף בשנה, ובכל זאת פריון נמוך ב-23% מהממוצע ב-OECD. הפרדוקס הזה מעלה שאלה מרתקת: האם אנחנו באמת עובדים קשה מדי, או פשוט לא עובדים נכון?
בזמן שרבים מאיתנו מתגאים בשעות הארוכות שאנחנו משקיעים בעבודה, המספרים מספרים סיפור מטריד. הפער בין שעות העבודה בישראל לממוצע ה-OECD לא רק שלא מצטמצם – הוא מתרחב. ב-2012 עבדנו 118 שעות יותר בשנה מהממוצע במדינות המפותחות, וב-2022 הפער זינק ל-140 שעות. וזה קרה למרות שבעשור האחרון הישראלים הפחיתו 25 שעות עבודה בממוצע, בעוד שבמדינות ה-OECD הירידה הייתה כפולה – 48 שעות.
פער מטורף: כמה שעות בדיוק אנחנו עובדים יותר?
תחזיקו חזק: ישראלים עובדים 380 שעות בשנה יותר מהצרפתים, 360 שעות יותר מהגרמנים, ו-235 שעות יותר מהאירים. במילים אחרות, הצרפתי הממוצע נהנה מכמעט 10 שבועות עבודה פחות בשנה מהישראלי! תארו לעצמכם חודשיים וחצי נוספים של זמן פנוי. זה המון קפה בבתי קפה, טיולים משפחתיים, או סתם רגעים של נחת.
מי עובד יותר, ומי פחות?
מעניין שדווקא הישראלים המשכילים והמנהלים עובדים יותר שעות מאשר לפני עשור. מנהלים בישראל הגדילו את שעות העבודה השבועיות שלהם מ-42.8 ל-43.7 שעות, ואקדמאים עלו מ-33 ל-33.8 שעות שבועיות. זה בניגוד למגמה העולמית של צמצום שעות עבודה, ובניגוד למה שקורה אצל בעלי מקצועות לא אקדמיים בישראל, שדווקא הצליחו להפחית את שעות העבודה שלהם.
לישראלים יש באופן תיאורטי 18 ימי מחלה בשנה, כשהזכאות היא יום וחצי עבור כל חודש עבודה מלא. אבל כמה מאיתנו באמת מנצלים אותם? בתרבות של "תבוא גם עם חום", רבים חוששים להיות מתויגים כ"חלשים" או "לא מחויבים". בהשוואה, באירופה היעדרות בשל מחלה נחשבת לגיטימית לחלוטין וחלק מאחריות בריאותית בסיסית.
הורים ישראלים במלכוד
החוק הישראלי מאפשר לעובדים להשתמש בעד 16 ימים בשנה לטיפול בילד חולה שבמשמורתם הבלעדית או אם הם הורים יחידים. במקרה של מחלה קשה של בן-זוג, ניתן לזקוף עד 60 ימים בשנה על חשבון ימי המחלה או החופשה. לעומת זאת, בשוודיה, הורים מקבלים 120 ימי היעדרות בתשלום בשנה לכל ילד מתחת לגיל 12, במימון ממשלתי – בנפרד לחלוטין מימי המחלה האישיים שלהם.
"סליחה, אני חולה" – כשהמילים האלה גורמות לאשמה
שיחה מוכרת במשרד הישראלי:
לעומת זאת, בדנמרק, התגובה הטיפוסית תהיה:
היחס בין השכר הממוצע לשכר החציוני בישראל גבוה יותר מאשר ברוב המדינות האחרות, מה שמצביע על פערי שכר גדולים במשק. המשמעות: מיעוט מרוויח הרבה, והרוב עובד קשה תמורת שכר שלא באמת מספיק לחיות בכבוד במדינה עם יוקר מחיה גבוה.
מירוץ עכברים על סטרואידים
בישראל, רבים מרגישים שהם חייבים לעבוד שעות נוספות רק כדי לשרוד כלכלית. בגרמניה, לעומת זאת, שכר המינימום מאפשר רמת חיים סבירה גם ללא שעות נוספות.
הפרדוקס הישראלי: יותר שעות, פחות תפוקה
הנה עובדה מטרידה: בעוד שאנחנו עובדים יותר, הפריון שלנו נמוך באופן משמעותי. הפריון השעתי בישראל צנח מרמה של 3.2% מעל הממוצע ב-OECD בשנת 2001, לרמה של 24.1% מתחת לממוצע בשנת 2010 – ירידה דרמטית של כ-25.6%. מאז, הפריון נשאר נמוך באופן עקבי, עם פער של כ-23.2% מתחת לממוצע ב-OECD נכון לשנת 2019.
איך ייתכן שעובדים יותר ומייצרים פחות?
התשובה טמונה בכמה גורמים:
דוגמה מוחשית: פגישות שנמשכות שעה במקום חצי שעה רק כי זה "נראה רציני יותר", או הישארות במשרד עד מאוחר כי "ככה כולם עושים".
תרבות ניהולית: בין "תענה למייל בחצות" ל"לא מפריעים אחרי 17:00"
התרבות העסקית הישראלית מתאפיינת לעיתים בציפייה לזמינות תמידית. שיחות ומיילים בחצות לילה נחשבים "נורמליים", והפרדה בין זמן עבודה לזמן פרטי נתפסת כמותרות.
"סליחה שאני מפריע בלילה, אבל…"
משפט שכל ישראלי שמע לפחות פעם בשבוע. באירופה, לעומת זאת, החוק הצרפתי ל"זכות להתנתק" מעניק לעובדים את הזכות החוקית להתעלם מתקשורת עבודה מחוץ לשעות העבודה. בגרמניה, חברות כמו פולקסווגן חסמו את שרתי האימייל בסופי שבוע כדי לאפשר לעובדים להתנתק באמת.
"השקפה להורות"? באירופה זה אפשרי
בשבדיה, הורים יכולים לעבוד 75% משרה עד שילדיהם מגיעים לגיל 8, ויש חברות שמעודדות אבות לצאת לחופשת לידה ארוכה. בישראל, אבא שיוצא ליותר משבועיים חופשת לידה עדיין נתפס כחריג.
העבודה האינטנסיבית גובה מחיר בריאותי משמעותי. שעות עבודה ארוכות מקושרות לעלייה בסיכון למחלות לב, דיכאון, חרדה וירידה באיכות החיים.
סטרס כערך לאומי?
חוקרים מהאיחוד האירופי זיהו קשר ישיר בין שעות עבודה ארוכות לבין התקפי לב ושבץ מוחי. במדינות כמו דנמרק והולנד, האיזון בין עבודה לחיים אישיים נחשב לערך בריאותי בסיסי, לא למותרות.
ניסוי 4 ימי העבודה באיסלנד
בין 2015 ל-2019, איסלנד ערכה את אחד הניסויים הגדולים בעולם של מעבר ל-4 ימי עבודה בשבוע (או 35-36 שעות שבועיות) ללא הפחתת שכר. התוצאות? הפרודוקטיביות נשארה זהה או השתפרה, והעובדים דיווחו על שיפור משמעותי באיזון בין עבודה לחיים אישיים.
חברת Unilever בניו זילנד ואירופה
יוניליבר החלה בניסוי דומה ב-2020, שהפך למדיניות קבועה בגלל הצלחתו. עובדים מקבלים 100% מהשכר עבור 80% מהזמן, והחברה מדווחת על שיפור בביצועים, ירידה בהיעדרויות, ועלייה במוטיבציה וביצירתיות.
"עבודה ללא שעות" ביפן
חברת Microsoft Japan ניסתה "שבוע עבודה של 4 ימים" וראתה עלייה של 40% בפרודוקטיביות. כשנתנו לעובדים יום נוסף של חופש בשבוע, הם ייעלו את הפגישות, צמצמו בזבוז זמן, ועבדו יותר בריכוז.
לעבוד חכם – לא קשה: המלצות לשינוי בישראל
לארגונים:
למנהלים:
לעובדים:
האם באמת אפשר לשלב את היתרונות של המודל האירופי עם האנרגיה והיזמות הישראלית? בהחלט כן. אך הדבר דורש שינוי תפיסתי עמוק – מ"כמה שעות עבדת" ל"מה השגת בזמן שהיית בעבודה".
המהפכה כבר מתחילה בחברות הייטק מתקדמות בישראל, המאמצות מודלים של עבודה היברידית, שבוע עבודה מקוצר, ומיקוד בתוצאות במקום בשעות. האתגר הוא להרחיב אותה לכלל המשק.
העובדה שהפריון הישראלי נמוך ב-23% מהממוצע במדינות המפותחות, למרות שעות העבודה הארוכות, מעידה שמשהו שבור במודל העבודה שלנו. הגיע הזמן להפסיק להתפאר ב"עבודה קשה" ולהתחיל להתגאות ב"עבודה חכמה".
כי בסופו של יום, האמת היא שאנחנו לא באמת רוצים לעבוד יותר – אנחנו רוצים לחיות יותר.
זה נשמע גדול ומפוצץ, אבל בהסתכלות לנקודת הפתיחה שלי בחיים והדרך שעברתי, היום אני חי את החלום שחלמתי בכיתה ג’. ולא כי עשיתי אקזיט, הרווחתי מיליונים או שאני חי בנוודות מסביב לעולם, ממש לא. אלא כי אני חי בחופש אמיתי בכל תחום בחיים שלי. מהעסקי, הכלכלי ועד התודעתי והמנטאלי.
אני נשוי לעדי, אבא לאלרוי וסול, מאוהב בחיים שבניתי לעצמי וחי את החלום. כל יום מחדש.
כל שנותר לכם, הוא פשוט להצטרף אליי.
