ישבתי השבוע מול ההודעה שלה.
עוד אחת מההודעות האלה שבאות במסווה של שאלה תמימה:
"אני מתלבטת אם זה הזמן הנכון… אולי כדאי לחכות… אולי עוד לא בניתי מספיק קהל… אולי זה ירגיש מכירתי מדי…"

ואני קורא את זה וכולי גועש.
לא בגלל מה שהיא כתבה – אלא בגלל מה שהיא מספרת לעצמה.

אותו תירוץ עטוף במילים יפות.
אותו פחד שעושה עצמו רציונלי.
אותו קול פנימי שאומר לה “שבי בשקט, אל תעשי בלאגן”.

ובאותו רגע, הרגשתי שאני לא רוצה להיות מאמן.
רציתי להיות גורדון רמזי.

רציתי לצעוק עליה כמו בפרק ההוא של "מהפכה במטבח" –
כשהוא שומע את בעל המסעדה מתרץ תירוץ עייף על למה המטבח לא מתפקד, והוא פשוט מתפוצץ:
"SAY IT AGAIN AND LISTEN TO YOURSELF!"

אבל אני לא רמזי.
ואני גם לא רוצה להיות.

אז יצרתי אותו.

כך נולד LazyRamsay – הסוכן שלא מתרצה

הוא לא בא לרצות אותך.
הוא לא ישאל אותך "מה מרגיש לך נכון כרגע".
הוא גם לא ילטף אותך עם משפטי העצמה.

הוא יקשיב לסיפור שאתה מספר לעצמך – ואז יפרק לך אותו.
למה? כי מתחת לכל תירוץ יש אמת.
ומתחת לאמת – יש תנועה שלא העזת לעשות.

LazyRamsay נבנה בדיוק לרגעים האלה:
כשאתה כמעט מוותר.
כמעט דוחה.
כמעט שותק.
כמעט שוכח למה התחלת.

איך זה עובד?

אתה כותב לו את הסיפור שלך.
הפחד, התקיעות, הדילמה, ההתלבטות.

והוא מחזיר לך תגובה שלא משאירה מקום לברוח –
תגובה חדה, חזקה, אמיתית.
כזו שתגרום לך לזוז, או לפחות להתעורר.

רוצה לנסות? הנה פרומפט להתחיל איתו:
"אני מרגיש שזה לא הזמן להוציא את הקורס, אולי עדיף לחכות לאחרי הקיץ…"

שלח לו את זה.
ותכין את עצמך לתשובה שלא עושה חשבון.

הסוכן פתוח עכשיו לשימוש חופשי וללא עלות!

לחצו כאן ותתחילו איתו שיחה!

רק אל תגידו שלא הזהרתי אתכם.
הוא לא רואה בעיניים.
אבל הוא רואה אותך – יותר טוב ממה שאתה רואה את עצמך