אני רוצה להביא לכם כמה דוגמאות אישיות, וגם דוגמאות מקהילות אחרות:
פוסט שכתבתי על שחיקה אישית, שבו חשפתי איך איבדתי עניין בעסק שלי לפרק זמן מסוים, גרף פי שלושה יותר תגובות מכל קמפיין אגרסיבי.
התגובות לא היו של "יופי, תודה על השיתוף", אלא של אנשים שכתבו לי: "הצלת אותי מהתקף חרדה", "עכשיו הבנתי מה עובר עליי".
שם, באמצע הפחד, התחילה ההשפעה.לקוחה שלי, מאמנת, התחילה לשתף את הסיפור שלה — מה שהוביל להצטרפות פי ארבעה ללקוחות חדשים.
היא אמרה לי: "פעם פחדתי לשתף חולשות. היום, הקהל בוחר בי דווקא בגלל הפגיעות".מותג מוכר בתחום המזון (נינג'ה), שנשען על סיפור, תדר, והבטחה של קלות ותשוקה.
לא עוד "מכשיר", אלא חוויה שלמה — זה מה שבנה קהילה של עשרות אלפים.
הדוגמאות האלו מוכיחות:
ההשפעה האמיתית לא נולדת מלהיות "עוד אחד", אלא מלהיות "היחיד" — היחיד שמביא אמת, עומק, סיפור, רגש, תדר.