אחרי 6 שנים בזירה העסקית, חוויתי את מה שלא חשבתי שאחווה לעולם:

שחיקה.

זה לא קרה ברגע אחד, זה התחיל כמו כדור שלג שנה קודם לכן, אחרי 5 שנים, כשהתחלתי להוסיף על עצמי עוד ועוד משימות, עוד לקוחות, עוד עובדים, עוד אחריות, משרדים יותר גדולים, הכל יותר גדול עם אחריות גדולה יותר.

חשבתי שאני מכיר את עצמי, שמה שאני צריך זה עסק גדול ככל האפשר, עם צוות גדול ככל האפשר, ורק לגדול כל הזמן.

אז התחלתי את 2022 בהסתערות על הקמת חברה בע"מ, הכפלת צוות העובדים, הקמת מחלקות נוספות, משרדים גדולים יותר והרבה הוצאות שהכריחו אותי לייצר יותר הכנסות. כן, גדלתי בהכנסות, אך לא ברווחים. אפילו להפך, הרווחים שלי הביתה הפכו קטנים יותר ומצאתי את עצמי עם פחות כסף הביתה והרבה יותר אחריות, כאבי ראש, עובדים ואופרציות לנהל ולתפעל. פשוט עבדתי יותר קשה, ותוגמלתי פחות.

שנה כזאת הספיקה לי להבין שאני לא בכיוון, שאני רודף אחרי תהילה ולא אחרי הגשמה, שאני עסוק בהכנסות ולא ברווחים, שאני מתמקד בהשקעה ולא ברווחה. אז עצרתי ואמרתי 'די'.

הפכתי את כל הצוות שלי לפרילנסרים, עזבנו את המשרדים ועברנו לעבוד בחללי עבודה/מהבית, שחררתי 80% מההוצאות הלא הכרחיות, הורדתי מעצמי 90% מהמשימות ששנאתי לעשות ופשוט התחלתי לסגנן לעצמי את הדרך שבה אני רוצה להמשיך להיות בעסקים כי ידעתי שאם לא אעשה את זה, אעבור משחיקה לפרישה, ורציתי לעבור משחיקה לתשוקה.

מפה התחלתי לעבור טרנספורמציות תודעתיות ורוחניות, כל ההסתכלות העסקית שלי השתנתה כשויתרתי על האגו העסקי והתחלתי לשאול את עצמי מה באמת בא לי לעשות, מה אני באמת אוהב ובמה אני באמת טוב. ידעתי רק דבר אחד: אני לא מוכן להמשיך לעבוד קשה. בהתמסרות הזאת ליקום קיבלתי את ההבנה שבDNA שלי אני עצלן. זאת אומרת שאני יודע לעבוד עם התודעה כדי להגיע לתוצאות ואין קשר לעשייה או לפעולות שלי. 

מפה נולד החזון: 'עצלניזם' שהגיע להצלחה מטורפת תוך מס' חודשים.